עג

צריכין לצעק ולזעק הרבה לה' יתברך שיוליכהו בדרך הישר והאמת תמיד, אולי אולי יזכה להתקרב לה' יתברך כראוי: (לקו"ה על פס' כד)

א מזמור לאסף, אך טוב לישראל אלהים, לברי לבב:

ב ואני כמעט נטיו נטוי רגלי, כאין שפכו שפכה אשרי:

ג כי־קנאתי בהוללים, שלום רשעים אראה:

ד כי אין חרצבות למותם, ובריא אולם:

ה בעמל אנוש אינמו, ועם־אדם לא ינגעו:

ו לכן ענקתמו גאוה, יעטף־שית חמס למו:

ז יצא מחלב עינמו, עברו משכיות לבב:

ח ימיקו | וידברו ברע עשק, ממרום ידברו:

ט שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ:

י לכן | ישוב ישיב עמו הלם, ומי מלא ימצו למו:

יא ואמרו איכה ידע־אל, ויש דעה בעליון:

יב הנה־אלה רשעים, ושלוי עולם, השגו־חיל:

יג אך־ריק זכיתי לבבי, וארחץ בנקיון כפי:

יד ואהי נגוע כל־היום, ותוכחתי לבקרים:

טו אם־אמרתי אספרה כמו, הנה דור בניך בגדתי:

טז ואחשבה לדעת זאת, עמל הוא היא בעיני:

יז עד־אבוא אל־מקדשי־אל, אבינה לאחריתם:

יח אך בחלקות תשית למו, הפלתם למשואות:

יט איך היו לשמה כרגע, ספו תמו מן־בלהות:

כ כחלום מהקיץ, אדני בעיר | צלמם תבזה:

כא כי יתחמץ לבבי, וכליותי אשתונן:

כב ואני־בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך:

כג ואני תמיד עמך, אחזת ביד־ימיני:

כד בעצתך תנחני, ואחר כבוד תקחני:

כה מי־לי בשמים, ועמך לא־חפצתי בארץ:

כו כלה שארי ולבבי, צור־לבבי וחלקי אלהים לעולם:

כז כי־הנה רחקיך יאבדו, הצמתה כל־זונה ממך:

כח ואני | קרבת אלהים לי טוב, שתי | באדני יהוה אלהים קרי מחסי, לספר כל־מלאכותיך: