פ

כמו שאנו מאמינין בהשגחתו בפרטיות בשלמות, כמו כן נמשך באמת השגחתו בשלמות עלינו: (לקו"ה על פס' טו)

א למנצח אל־ששנים, עדות לאסף מזמור:

ב רעה ישראל | האזינה, נהג כצאן יוסף, ישב הכרובים הופיעה:

ג לפני אפרים | ובנימן ומנשה עוררה את־גבורתך, ולכה לישעתה לנו:

ד אלהים, השיבנו, והאר פניך ונושעה:

ה יהוה אלהים צבאות, עד־מתי עשנת בתפלת עמך:

ו האכלתם לחם דמעה, ותשקמו בדמעות שליש:

ז תשימנו מדון לשכינינו, ואיבינו ילעגו־למו:

ח אלהים צבאות, השיבנו, והאר פניך ונושעה:

ט גפן ממצרים תסיע, תגרש גוים ותטעה:

י פנית לפניה, ותשרש שרשיה, ותמלא־ארץ:

יא כסו הרים צלה, וענפיה ארזי־אל:

יב תשלח קצירה עד־ים, ואל־נהר יונקותיה:

יג למה פרצת גדריה, וארוה כל־עברי דרך:

יד יכרסמנה חזיר מיער, וזיז שדי ירענה:

טו אלהים צבאות, שוב נא, הבט משמים וראה, ופקד גפן זאת:

טז וכנה אשר־נטעה ימינך, ועל־בן אמצתה לך:

יז שרפה באש כסוחה, מגערת פניך יאבדו:

יח תהי־ידך על־איש ימינך, על־בן־אדם אמצת לך:

יט ולא־נסוג ממך, תחינו ובשמך נקרא:

כ יהוה אלהים צבאות, השיבנו, האר פניך ונושעה: