בעזרת ה'. פה מובא סיפור מהתורה ט"ו - 'אור הגנוז', ששמעתי מאאז"ק ז"ל. זה התורה היה סיבה מאיתו יתברך שמו שגילה אותה רבינו זלל"ה עוד בזלאטיפאלי, ומעשה שהיה כך היה. כפי שידוע שהמגיד מטורהאוויצי הצדיק הקדוש הרב הגאון הרב ר' יקותיאל ז"ל, היה מקורב ומקושר בהתקשרות חזק לרבינו ז"ל כידוע לאנ"ש מכבר, וחתנו של המגיד ה"ה הרב ר' יצחק אייזיק ז"ל היה למדן מופלג מאוד, אך לא היה מכת החסידים רק מכת הלומדים הכשרים והישרים, ולפי שהיה חתן המגיד ז"ל, וראה איך שחותנו מפליג ומפליא מאוד מאוד את רבינו ז"ל בהשגותיו הקדושות בנגלה ובנסתר עוד כשאדמו"ר ז"ל ישב בעיר מעדוועדיבקי, ואחר כך בזלאטיפאלי. ואף על פי כן מחתנו לא ראה שום התפעלות, וזה היה מחמת שהאברך חתנו הנ"ל היה מיוחס גדול ולמדן גדול ויפי תואר וכיוצא. אך פעם אחת דיבר המגיד ז"ל עם חתנו כל כך, עד שאמר לו שכפי שחתנו היה לו אחי אביו שדר סמוך לזלאטיפאלי, תיסע לדודך, שהיה דודו מבעלי בתים החשובים, ואגב תיסע גם לזלאטיעפאלי על המבחן שתכנס לבית אדמו"ר לתהות על קנקנו, ובל תאמר מי ומי אתה מהיכן אתה שחתני אתה.
הכלל, נתרצה לדברי חותנו המגיד ז"ל, ונסע לדודו, ואגב יסע גם כן לזלאטיפאלי. והיה מלובש במלבושים נאים כדרך תלמיד חכם, ומקל נאה בידו. ובא לעיר זלאטיפאלי מקודם שנסע לדודו, בכדי שיוכל אחר כך ליסע לדודו ולספר לו איך שהמגיד ז"ל ייעצו לכך. וכשבא לזלאטיפאלי לא היה יודע באיזה בית דר אדמו"ר ז"ל, ושאל לאיזה איש דשם והראו לו, ורבינו ז"ל ישב בדירתו בעלייה על דירה התחתונה בחצר שהיו שם עוד בתים רבים, והראו לו מקום רבינו ז"ל.
ומבית רבינו היו חלונות להחצר, ובעת שהאברך הלז שאל לדירתו, עמד רבינו ז"ל נגד החלון, וראה איך ששאל על דירתו, סגר רבינו ז"ל הדלת מבפנים בכוונה. ועלה למעלה, ובא להדלת והנה סגור, ודפק פעם ופעם ופתח לו רבינו הדלת, ואמר לו, אם רוצים לתהות על קנקני צריכין לדפוק כל כך. ונבהל האברך מאוד, מהיכן יודע הוא שבאתי בשביל זה, ואגב נתן לו 'שלום', ונטל אדמו"ר את המקל מידו, וסגר את הדלת, ואמר לו, בוודאי מקל יפה הוא זה, אך יש לו שני ראשים, שני קצוות, ויכולין להטות אותו לימין, וחס ושלום גם להיפך. ואדמו"ר גנח ואמר, גם כעת יבוא אחד להבחין אותי, הלא "ומטה אלקים בידי" ברוך ה' בלי שום נטיה חס ושלום.
ורבינו ז"ל היה הולך בביתו אנה ואנה עם המקל הזה, והטה את המקל לצד זה ולצד זה, ואומר, הלא יש לי ברוך ה' תלמידים זקינים כמו המגיד מטורהווצי ועוד ועוד. וחתן המגיד נבהל מזה, ונתבייש בעצמו מזה שהזכיר אדמו"ר שם חותנו המגיד. ואגב אומר לו כך, אפשר מגורך סמוך לעיר המגיד ויהיה לי פרישת שלום מאיתו, משלומו, ומעבודתו הטובה. והבין היטב שאדמו"ר ז"ל על פי רוח הקודש שלו יודע את כל אשר במחשבתו, וירא לומר דבר שאינו, ואמר שהוא חתן המגיד מטורהווצי.
וכפי שאדמו"ר ז"ל שמע כמה פעמים מהמגיד ז"ל שחתנו הוא למדן גדול, אמר רבינו ז"ל להרב יצחק אייזיק הלז, נשב אצל השולחן ונדבר מעת ילדותך מנעורך חנוכך בהלימודך ומלימודך. ואמר לו, כפי שברוך ה' אתה בר דעת ועל ידי זה זכית לתורה, אך יש נגלה ויש נסתר בהתורה. אך זעירין אינון דצריכין להנסתר, ואפילו לתורה שבנגלה נצרך להיות בר דעת, אך תדע שדעת הוא שורש היראה כמו שכתוב "אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא", נמצא מי שהוא בר דעת הוא יכול ביותר להיות ירא שמים, שזהו עיקר, כי "ראשית חכמה יראת ה'", ומי שהוא ירא שמים ביותר, מסתמא הוא בעיניו שפל ועניו ואינו מתגאה בלימודו שהוא נקרא למדן גדול, אדרבה "וממדבר מתנה" כמאמר חז"ל ; הגם שהוא בחינת 'סיני' שבקי בכל חדרי ש"ס ופוסקים , אף על פי כן הוא נמוך מכל ההרים.
והאברך הרב יצחק אייזיק, מאלו הדיבורים של רבינו ז"ל - זלגו עיניו דמעות, כי הרגיש בעצמו כאב לב שאינו אוחז עוד בלימוד כזה, בשפלות כזה, וביראת שמים כזה, ואמר לרבינו ז"ל בפחד גדול ובבכיה, החינוך שלי לא היה רק כמצוות אנשים מלומדה, שאלמוד הרבה. ענה לו רבינו ז"ל, הלא המשנה אומרת 'הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה' , היינו לדבר הרבה לפני ה' יתברך, ולשפוט את עצמו על כל דבר ודבר ואז, "מלך", מאן מלכי רבנן - הלומדים, "במשפט יעמיד ארץ", היינו שיהיה בעיני עצמו ממש ארץ, עניו ושפל כאילו הוא אין ממש. וארץ הוא יראה, "ארץ יראה", ורק על ידי שיקיים "יכלכל דבריו במשפט", שישפוט עצמו על כל כל, שזה תיבת "יכלכל", ומזה תוכל להתפלל היטב במסירות נפש, כי הוא תפילה, היינו היראה הוא תפילה כמו שכתוב "יראת ה' היא תתהלל" בחינת תפילה, ועל ידי תפילה יכולין לבוא לדביקות כזה לה' יתברך, עד שיבוא להשיג גם נסתר שבתורה בחינת "הוא ישרתני" המובא בהתורה בסוף.
וכשסיים 'הוא בחינת עולם הבא', נתעלף הרב יצחק אייזיק ז"ל היינו שקורין חלשות, כי נתבהל ונשתומם כל כך עד שנפל על פניו בחלשות. וקרא אדמו"ר ז"ל את משרתו שהיה בחדר השני, ועוררו אותו שקורין דער מינטיר [לעורר???]. והרב יצחק אייזיק ז"ל אפילו כשעוררו אותו, היה מלא פחד, ושאל אותו רבינו ז"ל בתמיה, מפני מה נזדעזית ונפחדת כל כך מפני העולם הבא, הלא חפצתי להטעים לך טעם מאור הגנוז שהוא עולם הבא. ענה הרב יצחק אייזיק לרבינו ז"ל, מי שאוחז כבר בכל התיקונים שאמרתם לי, בוודאי אינו מתפחד מפני אור הגנוז שהוא עולם הבא, אך איש גרוע כמוני; והתחיל לבכות בדמעות לפני אדמו"ר ז"ל בבכיה גדולה, והתוודה כל אשר עבר עליו מעודו. כי כן היה מתנהג רבינו ז"ל עימו שהיה בחכמה נפלאה כזה, עד שאף על פי שלא אמר לו שיתוודה, נתלהב כל כך עד שנשבר ליבו מעצמו והיה לו ווידוי דברים לפני רבינו ז"ל. ואמר, מעתה מבין אני מה שחמי הוא המגיד ז"ל מתפעל ומתפאר לפני תמיד שהוא מקורב להאוצר הטוב, ולא הבנתי כוונתו, וכעת רואה אני בעצמי, וענה לו רבינו בזה הלשון , איך בין האוצר פין יראת שמים. וענה הרב יצחק אייזיק, הלא הגמרא אומר 'אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא אוצר של יראת שמים'. ואחר כל זה אמר לו רבינו ז"ל, אפילו אחר קבלת התורה נאמר "שובו לכם לאהליכם". והבין הרב יצחק אייזיק, שאדמו"ר ז"ל פקד לו שישוב לביתו לחזרה, והתחיל ליטול רשות שקורין 'גיזייגינין זעך' עם רבינו ז"ל, והושיט יד ימינו לאדמו"ר ז"ל כדרך העולם, ונטל רבינו ז"ל ידו ואחזו, ואמר לרב יצחק אייזיק באחיזת ידו, אך תקיים "ותאחז במשפט ידו" - שתשפוט את עצמך, ויד ימין זה תפילה אברהם שהוא ימין. הגם שזה קשה עליך כהר, אך "הר זה קנתה ימינו", ודחק רבינו ז"ל את ימינו בידו בתוקף, "הר", זה ביהמ"ק, שזה קודש סתרי תורה, "וכל זר לא יאכל קודש", כי אם מקודשיו ומקוראיו. לזאת כשתבוא אם ירצה ה' לביתך, תאמר לחותנך בגיני, שהוא ממקוראיו אצלי, והבין הרב יצחק אייזיק, שרבינו ז"ל מרמז לו בזה שחותנו יבוא לאדמו"ר ז"ל בקרוב. והניח רבינו ז"ל את ידו ואמר לו, "עיני בנאמני ארץ", עד שגמר "הולך בדרך תמים וכו'". והתחיל הרב יצחק אייזיק לילך לחוץ, ורעדו כל איבריו וכמעט שלא היה יכול לילך מחמת הפחד והיראה שרבינו ז"ל דיבר עימו כסדר.
הכלל, ביקש הרב יצחק אייזיק מרבינו ז"ל שיטול מאיתו הפחד, וכך היה, וכשבא לביתו נתבייש מאוד מפני חותנו בחרטה גמורה ויראה גדולה על מקודם. ואחר כך באיחור איזה שבועות בא המגיד לזלאטיפאלי לרבינו ז"ל על שבת קודש, ואמר אז רבינו ז"ל התורה 'אור הגנוז' - סימן ט"ו, ואז הבין המגיד מכל מה שסיפר לו חתנו, איך שאדמו"ר ז"ל עסק עמו בשיחותיו הקדושות - מזה נתגלה התורה הקדושה הזאת. ומי שבקי היטב בהתורה הזה יוכל לראות מעט מהשגותיו הקדושות ומרוח הקודש הגדול, שממש ידע מחשבות של הבאים לחסות בצילו הקדוש. כי מאז נתקרב ונתקשר הרב יצחק אייזיק הנ"ל לרבינו ז"ל בהתקשרות כל כך, עד שאמר לחותנו המגיד ז"ל, איני יודע מי יוכל ללמוד ולהתפלל בדעת הק' קודם שיראה פניו הקדוש והטהור ודיבוריו הקדושים, וכל ימי אעשה תשובה על זה שלא הקשבתי לדבריכם מקודם תיכף כשבאתי לביתכם, הגם ששמעתי מכם כמה פעמים מגדולת קדושתו, אך מחמת התמדה בלימוד בגמפ"ת לא יכולתי להתבטל, וכעת אני רואה שבלי לימודיו הקדושים ושיחותיו הקדושות, אינם מרגישים הן בתורה והן בתפילה שום טעם שיכולים לטעום, וכפי שמובא בסיפורי מעשיות (מעשה ח) מהרב ובן יחידו שלא הרגיש בלימודו ובעבודתו טעם וחסר לו תמיד, ויעצו לו שיסע להצדיק ויהיה לו שלימות, אך הס"מ מניח את עצמו תמיד במניעות עצומות על זה. לזאת צריכין לבקש מאוד מה' יתברך שנזכה להיות מקושר תמיד להצדיק הזה בכל עבודותינו: