סיפור נפלא ששמעתי מזקני אא"ז ז"ל, איך שנתקרב אא"ז שלו הרב המאור הגדול הצדיק הרב אהרן ז"ל לרבינו הקדוש עוד כשישב ודר במעדוועדיבקי , היינו כפי שהרב הרב אהרן ז"ל היו לו במעדוועדיבקי אחות אמו שהיא דודתו ובעלה שהוא דודו, היו מתושבי הבעלי בתים דעיר, אך כפי שדודו היה מקודם שקבע רבינו ז"ל דירתו בשם במעדוועדיבקי, היה דודו הנ"ל מקורב להצדיק הרב אהריליע טיטיעווער [מהעיר טיטיעווער???], שהיה גדול ומפורסם בעולם, וגם הרב הר' משה קארסיניר, אביו של הרב ר' אהרן היה גם כן מחסידי וממקורביו של הקדוש הצדיק הרב אהריליע טיטיעוויר ז"ל, והיו נוסעים תמיד להרב אהריליע בזמנים קבועים, והרב הרב אהרן ז"ל היה גם כן נוסע תמיד בצוותא חדא עם אביו ועם דודו להצדיק הרב אהריליע הנ"ל.
ואביו ודודו היו זקנים, והרב הר' אהרן ז"ל היה אברך אז, והיה ממלא בכיסא הוראה של אביו ז"ל עוד בחיי אביו בקארסין. כי זה הרב אהרן ז"ל אמרו עליו התושבים דעירו בשם בקארסין 'יפה כח הבן מכ"ח האב', הגם שגם אביו הרב משה ז"ל, היה מפורסם בעירו דשם ללמדן מופלג מאוד, וחסיד בקדושה ופרישות ובעבודה הקדושה עד למאוד, ואף על פי כן זה הרב הר' אהרן בנו, היה עולה במדרגה יותר עליונה, הן בלימוד נגלה בפלפול וחריפות גדול, ובפרט בעובדות קדושות בעבודת ה' יתברך היו רואין מאיתו מסירת נפש ממש.
הכלל, פעם אחת ביקש דודו של הרב אהרן ז"ל, את הרב הר' אהרן על ידי מכתב, שיבוא למעדוועדיבקי על איזה ימים על עסק איזה דין תורה בין שני סוחרים בעלי בתים דעיר מעדוועדיבקי. מחמת שהיה דודו הנ"ל יודע, שהרב אהרן חכם גדול שיוכל לפשר בין הבעלי דין את הדין תורה שיהיו מפיקים רצון מהפשר שלו. ונסע הרב אהרן ז"ל לשם. וזה היה בחורף סוף חודש טבת, ואדמו"ר ז"ל ישב בדירה הסמוכה לדוד הרב הרב אהרן בהרחק שלשה בתים, ודודתו הייתה מתפארת בפני שכנותיה שיבוא בן אדם רב גדול אצלה, הגם שהוא עוד רך בשנים, אך שמו נודע בסביבותיו כמו רב זקן בשנים וחכם גדול. ורבינו ז"ל לא ידע עת בואו כלל מקודם לזה, וערב ראש חודש שבט לעת מנחה קודם שקיעת החמה, בא הרב הרב אהרן לבית דודו מנסיעתו מהקור והכפור והקרח מהשלג מעוטף בגדי חורף, תיכף שלח רבינו משרתו שהיה לו לבית דודו שישלחו לו תיכף האברך הרב ר' אהרן לאדמו"ר ז"ל. והגם ששמע מאדמו"ר ז"ל בעיר קארסין, אך מחמת שהיה מקורב להרב הצדיק הגאון הרב אהריליע ז"ל, לא היטה דעתו לידע מעבודת רבינו ז"ל, אך כעת ששלח אחריו רבינו ז"ל, ירא לסרב ולאחר. כי דודו שמח מאוד מבואו, ורצו שיתחמם מעט מן הקור ושישתה חמין, אך הרב ר' אהרן לא השגיח על זה כלל והלך תיכף ומיד לבית אדמו"ר ז"ל. ושם בבית דודו חשבו שיתעכב בבית רבינו שעה מועטת ויבוא לחזרה לבית דודו, ומסתמא הכינו בשם עבורו סעודה כפי חשיבתו אצלם. ולסוף תיכף כשבא לבית אדמו"ר ז"ל וקיבל 'שלום' מרבינו ז"ל, ורבינו ז"ל תפס את ידו, ולא הניח לו את ידו כמה רגעים, ואומר לו, ידך קר מאוד, הגם אמת שאתה בא מן הנסיעה שהיה קר, אך אף על פי כן כפי ששמעתי שאתה חכם ורב גדול, היה לך להתחכם לחמם הידיים, כי עיקר החכמה היא מן הידיים, בפרט שמסתמא אתה נסמך מאביך נרו יאיר ששמו משה, ויקוים בך "כי סמך משה את ידיו עליו". הכלל, אצלי תחמם את הידיים, היינו האמונה, כי הכתוב על משה מעיד "ויהי ידיו אמונה" ואצלי העיקר הוא אמונה.
והרב אהרן ז"ל הבין שיש לרבינו ז"ל איזה כוונה בזה, אך לא נודע לו עוד הכוונה, ואגב אמר לו אדמו"ר ז"ל שצריכין להתפלל מעריב, ונכנס אדמו"ר ז"ל לחדרו מיוחד שהיה לו, להתפלל תפילת ערבית, ולהרב ר' אהרן אמר שיתפלל גם כן מעריב בחדרו הגדול מבית אדמו"ר. ואחר כך ירא הרב אהרן לצאת מבית אדמו"ר עד אחר שיגמור רבינו ז"ל תפילתו ויכנס לחדר הגדול, וכשגמר רבינו ז"ל תפילתו ונכנס למקום שהרב ר' אהרן ישב, אמר לו רבינו ז"ל, תאכל איתי סעודות ערב. ואגב שלחו אחריו מבית דודו שממתינין ומצפים שיבוא לארוחות ערב, והרב ר' אהרן ירא לרבינו ז"ל לסרב, ואמר להשליח שאי אפשר לו לילך כעת מבית אדמו"ר ז"ל, ואמר לו רבינו ז"ל, כבר נתחמם ידיך וכעת תוכל שוב לקיים נטילת ידיים לסעודה, אך תקיים הפסוק "וישא אהרן את ידיו ויברכם". וכך עשה הרב ר' אהרן שנטל ידיו כדין ואמר "שאו ידיכם קודש" ובירך 'המוציא'.
ואחר כך אמר לו אדמו"ר ז"ל, כעת אתה 'נקי כפים', וכפי שאתה באיצטלא דרבנות - בכיסא משפט, נצרך לך גם כן 'בר לבב' לנקי כפים. וגנח הרב ר' אהרן גניחה גדולה מקירות ליבו על זה מאוד, איך זוכין לבר לבב. אמר לו רבינו ז"ל, הלא אצל אהרן נאמר "ונשא את משפט בני ישראל על ליבו" , ובוודאי זה הלב בחינת לוחות, בחינת "כתבם על לוח לבך" , אך צריכין מאוד לשמור את עצמו שלא יהיה חס ושלום "חרפה שברה לבי".
וזלגו עיניו של הרב ר' אהרן דמעות, מחמת שהבין שאדמו"ר ז"ל מתכוון בכל דיבוריו הקדושים להכניסו לידע איך שיאחז במשפט ידו לישב על כיסא הרבנות בבר לבב. עד שאמר לו אדמו"ר ז"ל, יש תיקון לשבירת הלב - לקשר את ליבו להנקודה השייך לליבו בעת הזאת. וגילה לו אז מה שמובא בסימן ל"ד בחלק א' בליקוטי מוהר"ן , שהצדיק הוא שורש נשמות ישראל, והם, היינו ישראל, ענפים שלו. וצדיק מושל, ועיקר הממשלה להאיר ולעורר לב בני ישראל לעבודת ה' יתברך. וכשאמר לו רבינו ז"ל, שהצדיק הוא בחינת 'מלאפום' - שפיו שלו מלא מא' המובא בהתורה הזאת, נתחרד ונתיירא בפחד גדול, כי ממש ראה שאש אוכלה יצא מפיו הקדוש, עד שהרב ר' אהרן קם מהספסל שישב עליו ואמר לרבינו ז"ל בזה הלשון, אני רואה ומבין אז איר וועט אמאל זיין אגרויסער גוטער יוד בייט איך אייך אז איך זאל זוכה זיין בעולם הבא צי פארשטיין אייעריע שיחות חולין, ומעין זה כבר נדפס בחיי מוהר"ן אך לא נזכר שם מי שאמר זה.
וכך אמר לי זקיני הרב נכדו של הרב ר' אהרן, ששמע מפיו כמה פעמים שאמר, שאם לא היה בא לעולם הזה רק בשביל לילה זאת - היה די לו, כי כל הלילה הזה עד סמוך לעלות השחר, ממש לא היה יודע אם הוא בזה העולם הגשמי. ואגב רמז לו רבינו ז"ל אז 'ומקבלין דין מן דין' , ואז היה לו לאדמו"ר ז"ל תלמידיו הקדושים הרב ר' יודל ז"ל והרב ר' שמואל אייזיק ז"ל, ועוד כמה וכמה תלמידים צדיקים, והיה כותב להם מכתבים והם השיבו לו, ולזמנים קבועים היו מתוועדים למקום רבינו ז"ל בעצמו והיו שלשה הנקודות ביחד. וכפי שבלילה הזאת גילה הרב ר' אהרן ז"ל את כל אשר תחת ליבו לפני אדמו"ר ז"ל, כמו ווידוי דברים מה שעבר עליו מיום עומדו על דעתו עד בואו לרבינו ז"ל, ידע רבינו ז"ל, ואמר אחר כך לתלמידיו הקדושים, שהוא יודע שהרב ר' אהרן הלך להחופה שלו ביום חתונתו בכסות נקי, מיט אריין העמד, ודי לחכימא.
ואחר כך כשנסע הרב ר' אהרן לביתו, ואביו ז"ל היה זקן והיה מקורב להרב הצדיק ר' אהרליע טיטיעווער, והגיע זמן שהיה הרב ר' משה אביו של הרב ר' אהרן ז"ל לנסוע לרבו, והיה דרכו של הרב ר' אהרן ליסע עם אביו, ולא היה לו להרב ר' אהרן חשק ליסע עם אביו. ואביו הבין היטב בבנו ר' אהרן שנשתנה בכל הפרטים בגשמיות ורוחניות מעת בואו מרבינו ז"ל, אך אף על פי כן הפציר לבנו הרב ר' אהרן שיסע גם כן עימו, כי אביו היה בוש לבוא בלעדו, והוכרח לקיים כיבוד אב ונסע גם כן. וכשבאו לשם, ואביו של הרב ר' אהרן נכנם מקודם להצדיק וקיבל 'שלום' מאיתו כנהוג, ואחר כך נכנס הרב ר' אהרן גם כן לקבל 'שלום'. ובעת קבלת שלום, אמר הרב הצדיק שהיה זקן מופלא בזה הלשון, וואס בין איך בא דיר אזוי וואלוויל גיווארין , ענה לו הרב ר' אהרן ז"ל, חס ושלום חס ושלום, אמר לו הצדיק ר' אהרליע בפניך ניכר שטעמת איזה טעם חדש וחזק בעבודתו יתברך שמו, ספר לי מהיכן טעמת את כל זה, מסתמא היית אצל איזה מפורסם. הכלל, אמר לו שבמעדעוודיווקי היה אצל דודו, ושם יושב נכד הבעל שם טוב, והיה רואה רוח הקודש של רך בשנים כזה על כל פרט ופרט, ויודע מחשבות של הבאים אליו. והרים הצדיק הזה את עצמו מכיסאו ואמר בקול רם, זה השיג מעת בואו מארץ ישראל , כי גם מקודם ארץ ישראל היה בעל השגה גדול, אך מעת בואו מארץ הקודש משיג בכל פעם השגות גדולים ביותר, וטוב לחסות בצילו הקדוש. והצדיק בירך אותו בברכה זו, שיתחזק את עצמו בכלים טובים שיוכל לקבל תמיד את האור מאור חדש וקדוש כזה, המחדש בטובו סודות נוראות. כי הצדיק הרב אהריליע ראה פעם אחד את רבינו ז"ל עוד קודם נסיעתו לארץ הקודש. ולימים מועטים נסתלק הצדיק הזה. והרב ר' אהרן כל ימיו היה נותן שבח והודאה לה' יתברך שנתגלגל בסיבות נפלאות כאלו, וזכה לתיקון נפשו שיתקרב לרבינו ז"ל. ממילא נוכל להבין איך אנחנו צריכין להודות לשמו יתברך על זה באלף פעמים אשרינו:
ואחר כך היה הרב ר' אהרן נוסע לרבינו ז"ל גם כשישב בזלאטיפאלי. ואגב הכיר אדמו"ר ז"ל בהרב ר' אהרן שיש לו קול נגינה , על ידי לימודו שלמד הרב ר' אהרן בבית רבינו ז"ל גמרא בניגון השייך לגמרא. אמר לו רבינו ז"ל, זה קנה חכמה, הקנה מוציא את הקול. וכשקבע רבינו ז"ל ישיבתו בברסלב אחר זלאטיפאלי, הבין רבינו ז"ל, כפי שמרחק רב מעיר קארסין לברסלב, והמחלוקת של הזקן החולק הידוע גבר אז עד מאוד, ועיר שפאליע קרוב לעיר קארסין, שגר שם הרב ר' אהרן ז"ל, ואמר רבינו ז"ל למקורביו, כפי שהס"מ מתגבר בהסטרא אחרא שלו במחלוקתו, יוכל להטיל ספק ברצון של הרב ר' אהרן חס ושלום, כי זה כמו בין שיני האריות, שמו ארי ליבוש ויבוש ויכלם לנצח, לזאת מוכרחין להתפלל עבורו שינצל מהארי הדורס וטורף נפשות ישראל בפרט נפש יקר כזה. עד שידוע שזה אחד משלשה דברים שאמר רבינו ז"ל שהיה משתמש בתפילתו להזכיר זכות אבותיו הקדושים על זה. עד שעשה אדמו"ר התעוררות בין הבעלי בתים דעיר ברסלב , כי אדמו"ר ז"ל אמר שרוצה הרב כשר איך וויל אכשרין רב , ועזר ה' יתברך והביאו אותו ואת בני ביתו לברסלב לישב על כיסא הרבנות.
ומקודם שבא הרב ר' אהרן לברסלב, נתקרב אא"ז מוהרנ"ת ז"ל, ואמר רבינו ז"ל, תדע תלמידי, מעתה תקיים אתה 'עשה לך רב', לך אני רבך, וכשיבוא הרב ר' אהרן יהיה הוא לחבר לך, ויקוים אז 'וקנה', כי הוא יש לו קול נגינה מקנה שלו, 'לך חבר', ויקוים אז 'וקנה לך', לך דייקא, יהיה 'חבר' טוב. וכך היה אחר כך כשקבע הרב ר' אהרן דירתו בברסלב, וראה איך שרבינו ז"ל עוסק עם מוהרנ"ת ז"ל עם כל שיחותיו והתגלות תורותיו הקדושות, רק כמעט לפני מוהרנ"ת ביחוד כמו רבי עם תלמיד, אז אמר הרב ר' אהרן למוהרנ"ת ז"ל, אבקש מכבודכם כפי שרבינו קורא אתכם תלמיד בחינת יהושע, ורבי יהושע במשנה אומר שהדרך ישר הוא חבר טוב , לזאת מבוקשי מכם שתקבלו אותי לחבר ואהיה בטוח לקיים דברי רבי יהושע בכם לחבר טוב. וכך היה תמיד כל ימי חייהם חבירים אהובים, והרב ר' אהרן היה קורא למוהרנ"ת 'חבר מיינער' , ואפילו בעת שהספיד הרב ר' אהרן למוהרנ"ת ז"ל היה בוכה בקול גדול וצעק, חבר מיינער טייעריר דער גאנציר קאסטין פין לעכט פון דעם רעבין איז בא דיר גיבליבין.
הכלל, באיחור הזמן כשהיה הרב ר' אהרן תושב בברסלב, ובבית הכנסת דברסלב היו נצרכים על ימי נוראים בעל תפילה, והיו באים הבעלי בתים והגבאים דבית הכנסת לבקש מאדמו"ר ז"ל שיתן להם מאנשיו המקורבים אליו איזה בעל תפילה כשר וקול נעים. קרא רבינו ז"ל להרב ר' אהרן ואמר לו, כפי שאתה מרא דאתרא נצרך לך להתפלל על כל העיר, והעיקר בימי נוראים הקדושים, כי בהבעל תפילה התפילה נתקבלה ביותר. וירא לסרב על דברי רבינו ז"ל, ונעשה בשם בבית הכנסת בעל מוסף, ושחרית היה מתפלל אצל רבינו ז"ל עם אנ"ש.
ואדמו"ר ז"ל היה קורא אותו בדרך צחות 'מיין כשיריר בעל תפילה'. וידוע שבאיחור הזמן נתגלגל המעשה שסיפר אדמו"ר ז"ל מבעל תפילה בסיפורי מעשיות (מעשה יב), היה על ידי הרב ר' אהרן ז"ל כמובא במקום אחר באריכות מזה, וכשאמר רבינו ז"ל בסימן כ"ז בחלק א' כפי הזדככות חכמתו כן הזדככות קול רנתו נאמר עליו, וכן התורה בסימן ל"ד בחלק א' כמעט נאמרה על ידו, ומי שיעיין היטב בהתורה ל"ד וכ"ז 'רציצא', ויעיין היטב בהסיפור מהתקרבותו, יבין היטב איך שכל תורה ותורה מאדמו"ר נמשכת על ידי נשמות המתקרבים אליו שהם נמשכים משרשו, וגם אפילו לדורות הבאים לאחר הסתלקותו הכין חידושי תורתו כזה השייכים לחדש נשמותינו כפי האדם והמקום והזמן כמובא בליקוטי הלכות , בחינת "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה". ה' יתברך יאיר עינינו בתורתו וישמח לבינו אמן נצח סלה ועד: