בעזרת ה' יתברך.
בימי הקדוש עליון הרב הצדיק מורנו ורבינו הרב ר' ישראל בעל שם טוב זצק"ל[1], במדינות אוקרינה סמוך לעיר מעזיבוז, היה איש אחד תלמיד חכם גדול מאד, והיה גם עני ואביון גדול רחמנא לצלן, בעירם ובחסר כל. ולא היה לו במה להחיות נפשות בני ביתו, והיה מקרב אמת להבעש"ט ז"ל.
ותמיד היה דרכו שהלך ברגליו (בלשון אשכנז ציא פיס) לרבו הבעש"ט הקדוש ז"ל למעזבוז, וספר לרבו הקדוש הבעש"ט ז"ל כל לבו, הן מעבודת ה' ובפרט מגדל החסרונות והעניות והמרירות ששורר בביתו רחמנא לצלן אשר טפליו שואלים ללחם חרבה ואין לו לתן להם וגם אין לו אפלו אף פרוטה אחת בכיסו לקנות עבורם אכל להחיות נפשם הרעבה. ועוד שהולכים יחפים בלי מנעלים וגם מלבושים קרועים, ובלי לבנים על גופם רחמנא לצלן. ואשתו מצערתו מאוד מאד ומקללת אותו על מה שהוא רע מזל שקורין שלימע זאלניק[2], ויודע שצדק אתה, וחבל על ימיו שהוא גורם לצער בני ביתו כל כך בחנם. וגם עוד מה יהיה הסוף מזה, כי רואה שאין לו שום דבר ועצה שיוכל על ידי זה להושע. ומאין יבוא ישועתו. ובפרט שבנותיו מתגדלות, והן הגון וראוי להשיאן, אשר על זה דאבה עליו לבו ונפשו ביותר.
ובכה הרבה לפני רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל בדמעות שליש על רע מזלו ועניו וכו'. ותמיד היה משתוקק ומצפה לשמע מפי רבו הבעש"ט הקדוש ז"ל איזה עצה ותשובה ישרה ונכונה של איזה סבה וענין טוב שיוכל על ידי זה על כל פנים לפרנס את בני ביתו אפלו בצמצום, ולא בעניות הנוראה הזה אשר כשל כח הסבל.
וכל פעם יצא מפי רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל רק זה הדבור הקדוש לבד, שהיה בתאר של מענה ותשובה ועצה כללי, בזה הלשון, עס איז דאך עפיס דא א סטאמבאל אויף דער וועלט[3]. ולא דבר עם האיש הנ"ל יותר, ולא הסביר להאיש הנ"ל שום דבר פרטי בזה.
והאיש העני הנ"ל האמין לדברי רבו הבעש"ט הקדוש אבל לבו נשבר ונמס בקרבו כי לא שמע מעולם משם העיר סטאמבאל הזה. ומי יודע כמה רחוק מקום הזה, באיזה מדינה נמצאת העיר סטאמבאל הנ"ל. וגם עוד איך יוכל לחשב מחשבות בזה אשר אין בידו לפרטה אפלו שוה פרוטה על הוצאות הדרך, ומי יודע כמה שנים יהיה צריך לסבל טלטול של נע ונד ומרירות עד שיבוא לעיר סטאמבאל הנ"ל, אשר בתוך משך זה הזמן בודאי יעבר עליו מה שיעבר. וחיל ורעדה ושרב גדול אחזה בו אשר שבר כוחו ועצמיו, ובפרט איך יניח את בני ביתו בערום ובחסר כנ"ל. ואפלו כשיבוא לשם לסטאמבאל איך יוכל להמציא עבורו אש"ל[4] כי רואה שאין לו שום סגלות ומזל של פרנסה, אחר רב ההשתדלות של עסקים שונים שעסק במדינתו אוקראינה, הן במסחר והן בעבודה פשוטה וכו' וכו', ולא היה מצליח כלל וכלל לא, וגם הוא בעל חוב גדול אשר אין ביכלתו לשלם את החובות הנ"ל, ואין שום בן אדם מרחם עליו ועל בני ביתו.
והיה מעטף במחשבתו בצער הגדול הזה מכל הנ"ל. ובפרט מחמת אשר לא הבין בפרטיות פרוש התשובה הקדושה של רבו הבעש"ט הקדוש ז"ל, להבין ולידע דבר פרטי, איך ומה להתחיל לעסק בנסיעה זו לבוא לעיר לסטאמבאל. וצערו הגדול היה בכפלים, ראשית שהוא עני ואביון כזה במרירות גדול כזה מכל צד כנ"ל, והשנית אשר אינו זוכה לידע מפרש פרטי התשובה הקדושה של רבו הבעש"ט זצ"ל, עד אשר עבר ופרח וברח כמה שנים בתוך יגון ואנחות של מרירות גדול רחמנא לצלן עליו ועל כל בני ביתו, ועבר עליהם מה שעבר, רחמנא לצלן.
וכל פעם שבא לרבו הבעש"ט הקדוש ז"ל בשנים הללו והתנצל לפניו כדרכו, לא שמע יותר מפי רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל רק תשובה זו כנ"ל עס איז דאך עפיס דא א סטאמבאל אויף דער וועלט. עד שפעם אחת הסכם בדעתו בהחלט גמור, וכן לבל לגלות לבני ביתו מזה, להתחיל לילך רגליו, מכפר לכפר מעיר לעיר ממדינה למדינה לקים ולמלאות רצון רבו הבעש"ט ז"ל, כי במשך הזמן הזה נתודע על ידי אנשים שהעיר סטאמבאל נמצאת במדינת התוגר[5], ועיר גדולה מאוד היא, אף על פי שמעולם לא היה בעיר גדולה, ובפרט במדינה אחרת, ועוד שהים בתוכה וסביב לה, אנח אנחות רבות מעמק הלב על כל הנ"ל, אבל הסכם והחליט לעצמו עוד הפעם, שיהיה מה שיהיה, וישים לדרך פעמיו למלאות רצון רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל, ואפשר עוד על ידי זה יושע בישועתו השלמה, כי הוא היה מאמין בדברי רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל.
ושם לדרך פעמיו עד שבערך קרוב לשנה בטלטול הכי גדול בא לעיר סטאמבאל בשלום עם מקלו ותרמילו לבדו. ונבהל מאד מאד מגדל הרעש והתהום שבעיר סטאמבאל הנ"ל. ורב הרחובות עם ימים ואורות שנמצא שם, אשר כל יום ויום באים ושבים מאניות, חדשים ורבים עם אנשים שונים וסחורות שונות, ונתפעל מאד מאד. ומקום האכסניא שלו היה בהכנסת אורחים, אשר שם היו מספיקים לחם ומים רותחין ולינת לילה לאורחים כנהוג על איזה זמן קטן, אשר כל זה היה אצלו לעת עתה למנוחה קצת מרב הטלטול הגדול שהיה לו עד כה, אשר על ידי זה התחיל לסובב בשוקים וברחובות אצל שפת הים למקום האניות כל יום ויום, כי חשב אפשר על ידי זה ימצא את ישועתו, אשר רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל אמר לו כנ"ל עס איז דאך עפיס דא א סטאמבאל אויף דער וועלט.
וכה עבר זמן רב כמה שנים, אשר בתוך משך זמן הזה עסק בעסק של סירסור בעיר סטאמבאל, ופרנס את עצמו בצמצום גדול. ולפעמים שלח איזה סכום קטן לבני ביתו גם כן להחיות נפשם הרעבה. והוא התחזק באמונה שלמה בדברי רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל שבסטאמבאל יושע, כי דברי רבו הקדוש הבעש"ט הקדוש ז"ל הם אמת ויציב וקים וכאשר גוזר כן מקים.
פעם אחת הלך האיש הנ"ל ברחוב השוק שמוכרין שם ירקות ופרות שונות וכדומה, והיה נראה לעיניו בשוק הנ"ל מין ירק אחד אשר היה מנח על שלחן אחד ביחד עם שאר ירקות אשר על שלחן אחד, אצל ערל זקן אחד שעמד שם למכר ירקות ופרות כדרכו. אשר ירק הזה לא ראה האיש הנ"ל כמה שנים, אשר מברכין על ירק חדש הזה בתחלתו ברכת שהחינו כשאוכלין אותו. ומגדל ההשתוקקות להאיש הנ"ל, לזכות לאכל את ירק החדש הזה ובפרט לברך ברכת שהחינו, רץ במהירות גדול למקום השלחן של ירקות הנ"ל מהערל הזקן הנ"ל.
ושאל האיש הנ"ל להערל הזקן המוכר הנ"ל בלשון של מהירות, על המקח של ירק הזה. ענה ואמר לו הערל הזקן הנ"ל מקח יקר מאד בעד הירק הנ"ל. והאיש הנ"ל שלם ונתן להערל הזקן המוכר הנ"ל את כל הכסף כפי שאמר לו המוכר הערל הזקן הנ"ל בלי שום טענה ומענה. והאיש הנ"ל החזיר פניו מעל הערל הזקן הנ"ל וברך הברכה שעל הירק וגם ברכת שהחינו, ואכל הירק הנ"ל, ואחר כך ברך ברכה שאחריה. והערל הזקן הנ"ל ראה את כל זאת.
והאיש הנ"ל התחיל לילך לדרכו. עמד הערל הזקן הנ"ל על רגליו וקרא על קול גדול להאיש הנ"ל שיבוא אליו, כי יש לו עמו מה לדבר. וחזר ובא האיש הנ"ל למקום השלחן של הערל הזקן הנ"ל והתחיל הערל הזקן הנ"ל לדבר ולשאול לאותו האיש הנ"ל, אם הוא ידע מקדם המקח של הירק הנ"ל שקנה אצלו. ענה ואמר לו האיש הנ"ל למאי נפקא מנה[6]. ענה ואמר הערל הזקן הנ"ל להאיש הנ"ל, תדע חביבי כי זה הירק נמכר בזול גדול. ושאל אותו האיש הנ"ל למה לקחת ממני ביקר גדול כל כך.
ענה ואמר לו הערל הזקן הנ"ל, כי ראה ראיתי מרחוק אשר אתה שמת עיניך על הירק הנ"ל בעינים פקוחות ובחשק גדול, הבנתי שאוכל לקבל ממך מקח יקר, וכן עשית אתה ונתת לי כפי אשר אמרתי לך. על כן ראיתי בך לאיש פלא אשר לא ראיתי זאת מעולם שאיש בר דעת יתן מקח יקר כזה בעד דבר שהוא בזול גדול, והבנתי בזה שהוא דבר מה. וגם תכף ראיתי ממך כי החזרת פניך ממנו ועשית עם פיך ודברת לעצמך, ואחר כך אכלת את הנ"ל, ואחר כך עוד הפעם דברת לעצמך, אשר זה הוא שני פלאות אשר לא ראיתי מעולם כזאת. על כן רואה אני בך לאיש פלא. על כן בקשתי ממך מאד שתגלה לי כל זאת מהתחלה עד הסוף.
האיש הנ"ל הסביר ופרש להערל הזקן הנ"ל פרטיות הדבר והענין, באשר שהוא יהודי ועוד ממקום רחוק מאד מעיר סטאמבאל, אשר במדינתו אין רואין את הירק הנ"ל הרבה. ועל פי התורה הקדושה חיוב גדול על איש יהודי לקנות פרות וירקות חדשים בתחלתן, כדי לברך עליהם את ברכתם וגם ברכת שהחינו. אשר אחר כך אוכלין את הפרי הנ"ל או את הירק הנ"ל בלי ברכת שהחינו, רק שעושין את הברכה האחת ששיך לה לבד. ועל כל אוכל יש גם כן ברכה מיחדת אחריו, אשר מודים ומשבחין לה' יתברך אשר זכינו לאכל את האכל הזה וכדומה. על כן כאשר לא ראיתי את הירק הזה כמה שנים, וכאשר ראיתי את ירק הנ"ל אצלך, התחלתי לכסף לזכות לעשית ברכה יקרה כזו ברכת שהחינו. על כן נתתי לך כמה שאמרת לי מחמת החביבות הברכה הנ"ל.
והערל הזקן הנ"ל נתפעל מכל דבריו. וענה ואמר להאיש הנ"ל, בזה הלשון, הנה אני רואה בך שאתה איש כשר מאד מאד. הנה יש לי דבר סתר גדול לדבר עמך במקום מיחד שהדבור יהיה רק בין שנינו לבד בלי שומעת אזן אחר. אך עכשו ובמקום הזה אין אפשריות לדבר. על כן אבקש ממך חביבי היקר בבקשה גדולה כאשר כל השבוע אני נמצא מבקר עד הערב בשוק למכר הירקות והפרות כאשר אתה רואה, אך ביום ראשון יום א' אני נמצא בביתי לבדי אשר ברחוב זה ובבית זה תחת מספר זה. ואני אחכה ואמתין עליך שתבוא אלי בבקר בזמן הזה, ואז אדבר עמך מהכל ויהיה לך לטובה ולרוח גדול על ידי בזה.
והאיש הנ"ל שמע כל זאת והזכיר את עצמו ברבו הקדוש הבעש"ט ז"ל אשר אמר לו, בזה הלשון, עס איז דאך עפיס דא א סטאמבאל אויף דער וועלט. אשר כל היותו איזה שנים בסטאמבאל לא ראה שום פלאות עד עכשו, שהזמין לו ה' יתברך את ירק הנ"ל לברך כמה ברכות ובפרט ברכת שהחינו, ועוד ממה שדבר עמו הערל הזקן הנ"ל לא דבר פשוט הוא.
והאיש הנ"ל חקק בזכרונו לזכור לילך להערל הזקן הנ"ל על יום א' הנ"ל לזמן הנ"ל. והלך לדרכיו של עסק הסרסור והכל נשכח ממנו לגמרי מזכרונו כי זה היתה באמצע שבוע.
וביום א' הנ"ל אשר הגביל הערל הזקן הנ"ל, עמד מוכן הערל הזקן הנ"ל בביתו והמתין על ביאתו של אותו האיש הנ"ל. וכאשר עבר זמן רב מזמן הקצוב הנ"ל, ולא ראה את האיש הנ"ל, הלך הערל הזקן הנ"ל לחוץ של ביתו ועמד על מפתן ביתו כל היום. והמתין על ביאתו של האיש הנ"ל.
והערל הזקן הנ"ל דן כל פעם לכף זכות את האיש הנ"ל. וחשב ואמר לעצמו, אפשר אינו זוכר המקום, אפשר עכב אותו איזה סבה אחרת. על כן עמד כל היום והמתין על האיש הנ"ל.
וכאשר נטו צללי ערב היה השגחה עליונה אשר האיש הנ"ל נזדמן לאותו רחוב הנ"ל אשר היה צריך לילך למקום אחר דרך רחוב הזה. וכאשר ראה אותו הערל הזקן הנ"ל מרחוק את האיש הנ"ל, רץ לנגדו בשמחה גדולה וקבל את האיש הנ"ל בסבר פנים יפות.
והתחיל לשאול להאיש הנ"ל, מפני מה לא בא בבקר לזמן המגבל. אשר על ידי זה הזכיר את עצמו את האיש הנ"ל, כל המעשה אשר נשכח ממנו הכל עד עכשו. ותרץ את עצמו איש הנ"ל באיזה התנצלות של תרוץ מספיק להערל הזקן הנ"ל.
והערל הזקן הנ"ל לקח להאיש הנ"ל את ידו והלך עמו עד שהכניסו בתוך חצרו וביתו. אשר מבחוץ היה בית קטן מאד וגדר שעל חצר גדול מסביב הבית הנ"ל. אבל מבפנים היה חדרים הרבה קטנים וגדולים. והלך הערל הזקן הנ"ל עם האיש הנ"ל חדר לפנים מחדר. עד שבאו לחדר גדול מאד, אשר עמד שם שלחן וכסאות וקומקום גדול על השלחן ופרות שונים היו מוכן עבור לכבד את האיש הנ"ל. וכבד הערל הזקן הנ"ל לאיש הנ"ל, שישב על כסא נאה ויפה מאוד. וגם כבדו בתה ופרות.
והאיש הנ"ל לא ראה שם שום איש אחר רק זה הערל הזקן הנ"ל לבד. והתחיל לפחד את עצמו האיש הנ''ל בפחד נורא מאד ומחשבותיו וארכבותיו דא לדא נקשן[7] מחמת הפחד. אף על פי שלא ראה שום פנים רעות מהערל הזקן הנ"ל, אדרבה שראה שהוא מכבדו בכבוד הכי גדול מאד בסבר פנים יפות מאד מאד. אך פחד וירא מחמת שגרם להערל הזקן הנ"ל שהיה מכרח להמתין עליו כל היום כנ"ל. אבל האיש הנ"ל חזק את עצמו במחשבתו והזכיר את עצמו אז כל פעם בזמן הנ"ל בדברי רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל שאמר לו בזה הלשון, עס איז דאך עפיס דא א סטאמבאל אויף דער וועלט. אפשר מעתה יתחיל הישועה שלו.
ואחר גמר כל הכבוד שכבד הערל הזקן הנ"ל להאיש הנ"ל התחיל הערל הזקן הנ"ל לדבר להאיש הנ"ל וספר לפניו כאשר הוא איש זקן מאד קרוב למאה שנה, וכל הבית חומה אשר האיש הנ"ל רואה כל זה הוא שלו לבד, אשר יש לו כל זאת ירשה מאבותיו. ויש לו עוד הרבה חדרים יותר מאשר ראה עד עכשו האיש הנ"ל, וחוץ אשר נמצא עוד מרתפים ומערות עם אוצרות של אבנים טובות וכסף וזהב וחפצים יקרים הרבה הרבה. כי הוא היה בן יחיד לאבותיו ואין לו שום אח וגואל, וכל הנ"ל ירש גם אביו מאבותיו הקודמים, והכל נשאר לו עבורו לבד מטמון גדול בבית חומה זה, אשר כל בית חומה הזו נבנה בחכמה נפלאה מאד שיהיה נראה כבית כחוש וקטן מבחוץ, כדי שלא ידעו שום בן אדם מהמטמון הנ"ל. וכאשר הוא בעצמו (הינו הערל הזקן הנ"ל) הוא איש זקן מאד קרוב למאה שנים ואין לו בנים (שקורין בעז דיעטניק[8]).
ותמיד מחשבתו לעשות דברים טובים מן העשירות הגדול הזה, אך הוא ירא לעשות ולגלות הדבר הזה בפרהסיה, כדי שלא יתודעו לאנשים זרים מהמטמון של העשירות הנ"ל. ובפרט לאנשי רשע רוצחים וגזלנים וכדומה אשר יוכלו להרגו חס ושלום, וכל המטמון הנ"ל ילך לאבוד, אשר על זה דאבה עליו לבו ביותר, כי כל רצונו וחפצו שיעשה מכל המטמון הזה רק דברים טובים וקדושים. כי הוא בוטח ומאמין בו יתברך, אשר הוא משלם שכר טוב לעושי רצונו לכל בריה שבעולם. וכאשר עתה רחם עלי ה' והזדמן לפני אותו (הינו האיש הנ"ל) והכיר בו שהוא איש כשר מאד. על כן כל רצונו וחפצו שעל ידו (על ידי האיש הנ"ל) יעשה מכל המטמון החשוב הזה, כל הדברים טובים וקדושים בהצנע ובסתר גדול. אשר בעד שכר טרחתו יתן לו פרנסה קבועה על כל הצרך לו בהרחבה גדולה בלי מחסור. אך באפן שהאיש הנ"ל יבטיח לו שישתדל בזה בכל עז, להוציא הכל מכח אל הפועל על אופנים היותר טוב בזרוז הכי גדול. אשר זה עקר מגמתו מחמת עת זקנתו.
ואחר כל זה אחז ולקח הערל הזקן הנ"ל את רחב ידו של האיש הנ"ל ושאל אליו, אם הוא, הינו האיש הנ"ל מסכים לזה. והסכים האיש הנ"ל בלב שמח. ותכף אחזו ולקחו הערל הזקן בזרועותיו של האיש הנ"ל. והלך עמו לחדרים רבים נאים ויפים מאד מאד, אשר עמד בהם חפצים שונים, ויקרי עתיקים מאד מאד אשר שוים אין לשער. ואחר כך פתח הזקן הערל הנ"ל פתח מתוך רצפה אחת בקרן של החדר האחרון, והדליק נר עב בפנס אחד. ולקח עמו הפנס הנ"ל, ואחז בזרועותיו להאיש הנ"ל, והלכו שניהם על מדרגות עקומות למטה, ובאו לתוך בית תחתון כגבוהו קומת איש. ושם היה מנח בארגז אחד מפתחות רבים, אשר הערל הזקן הנ"ל לקחם משם המפתחות הנ"ל, ופתח על ידי המפתחות הנ"ל פתחים רבים של מערות בתוך מערות, אשר בכל מערה ומערה היה מנחים דברים חשובים ויקרים מיחדים, ואבנים טובות שונים וחתיכות כסף וזהב שקורין (שטאבעס[9]). וגם חפצים יקרים של כל מיני תכשיטין יקרים. והכל היה בלי מראה שקורין גלאנץ[10], והיה הכל מכסה באבק הרבה.
אחר כך כשהראה לו הערל הזקן הנ"ל את הכל לאיש הנ"ל, חזרו וסגרו את כל הפתחים הנ"ל. ובאו חזרה להחדר אשר היו יושבים בה מקדם. וישבו עוד הפעם על כסאות הנ"ל. אבל הערל הזקן הנ"ל התנצל לפני האיש הנ"ל, באשר שעכשו אין זמן לגמר ולדבר עמו יותר כל הפרטים, מחמת שהוא אמצע הלילה והוא מכרח עכשו לשכב ולהניח את עצמו ולישון קצת, באשר שקדם אור הבקר הוא מכרח לילך על השוק להכין פרות וירקות עבור הקונים. על כן הוא מבקש בבקשה שטוחה מן האיש הנ"ל שיבטיח לו על בטח שביום א' משבוע השני הבא עלינו לטובה. יזכר למען השם לבוא לזמן המגבל בבקר השכם. אשר אז יהיה נגמר ונדבר מכל הדברים בפרטיות יותר.
ופטרו זה לזה בדברי שלום ואהבה של חבה ושמחה. גם אמר אז הערל הזקן הנ"ל להאיש הנ"ל שידע שהסוד של מטמון הזה לא גלה מעולם לשום בן אדם, אפלו לאשתו בעת שהיה לו אשה. על כן הזהיר להאיש הנ"ל שישמר הכל בסוד גדול כל הנ"ל. והכפיל בקשתו מהאיש הנ"ל שיראה לבוא ביום א' משבוע הבא לזמן המגבל כנ"ל. והאיש הנ"ל הלך לחוץ הבית, והדלת נסגר מתחתיו על ידי הערל הזקן הנ"ל.
והאיש הנ"ל נשאר עומד כמבלבל ומשתומם על המראה של פליאה מהמטמון הזה. והזכיר את עצמו בדברי רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל, והאמין בו באמונה שלמה שאמר לו בזה הלשון עס איז דאך עפיס דא א סטאמבאל אויף דער וועלט. וחקק בזכרונו היטב היטב לזכר לבוא על יום א' הנ"ל להערל הזקן הנ"ל לזמן הנ"ל. והלך לביתו שמח וטוב לב על רמזי ה' של פלאות אלו.
ובבקר הלך לעסקיו של סירסור ונשכח ממנו עוד הפעם את הכל כל הענין הנ"ל, עד אשר על ידי השגחה פרטי מה' יתברך לבדו אשר לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו, בא האיש הנ"ל לזה הרחוב של הערל הזקן הנ"ל באותו יום א' הנ"ל, אך אחר צהרים, אשר הלך לדרכו של עסקיו של סירסור. ונזדמן סמוך לבית הזה אשר בה הערל הזקן הנ"ל, ראה איך שהרבה אנשים עומדים בקבוץ דחוק ושאל אותם מה זה הדחק. ובתוך כך ברגע הנ"ל שמע קול צלצול של פעמון גדול, ואחד קורא על הקול פקדת הממשלה, נסח זה, כאשר מת זקן ערל אחד ברחוב זה ובבית זה תחת מספר זה ואין לו בנים. ואפשר נמצאים איזהו קרובים של המשפחה הערל הזקן הנ"ל, יתנו ידיעה להממשלה על זה במשך שמונה ימים עד יום א' הבא.
וכאשר האיש הנ"ל שמע כל זאת הנ"ל, נתפעל מאד מכל הנ"ל מחמת שהוא ידע מכל המטמון הזה לבדו, ולא בן אדם אחר זולתו. ודאבה עליו נפשו ורוחו הרבה מחמת שנשכח ממנו כל הענין הנ"ל, אשר על ידי זה לא בא היום בבקר להערל הזקן הנ"ל. ואם היה זוכר ובא לזמן המגבל הנ"ל אפשר היה לו עוד איזה ישועה על ידי זה. אבל מה יוכל לעשות עתה שנשכח מזכרונו זה פעמים. ובודאי לא דבר פשוט הוא זה. וחזק את עצמו במחשבתו והאמין בדברי רבו הקדוש הבעש"ט הקדוש ז"ל, ואמר לעצמו שלא על חנם אמר לו רבו הקדוש ז"ל, בזה הלשון, עס איז דאך עפיס דא א סטאמבאל אויף דער וועלט. כי ראה נפלאות בתוך זה הזמנים. לכן חזק את עצמו וחקק בזכרונו היטב היטב, כאשר יבוא יום א' הבא ילך בבקר השכם על הרחוב הנ"ל למקום בית זה, להודע מהחדשות שיולד בזה היום הנ"ל.
אבל כאשר פנה לדרכו בעסק הסירסור בכל השבוע נשכח ממנו לגמרי את כל הנ"ל. וגם עוד הפעם על ידי ההשגחה העליונה לבד, נזדמן האיש הנ"ל לאותו הרחוב ביום א' הנ"ל לעת ערב. אשר רץ במהירות גדול דרך שם לביתו, ונמנע דרכו מחמת שכל הרחוב הנ"ל היה מלא אנשים ונשים וטף, והיה עומדים צפופים ומחכים לשמע הכרוז עבור הבית הזה הנ"ל של הערל הזקן הנ"ל. כי כן הוא החק של ממשלת התוגר, מי שמת בלא בנים ואין לו קרובים, כל הונו נלקח לממשלה. והכריז פעם אחד מהממשלה בשם הממשלה על יד מקום גבוה, שביום א' הבא לזמן של שמונה ימים מהיום ימכר הבית והחצר הזה של הערל הזקן הנ"ל, וכל מי שרוצה לקנות הבית והחצר הזה יבוא לקנות וישליש מעות קדימה כפי החק, ביום הנ"ל וברחוב הנ"ל אשר המכירה יהיה לעין כל.
והאיש הנ"ל כאשר שמע הכרוז הנ"ל, כעס על עצמו מה זה אשר הוא שוכח כל פעם כל הנ"ל. וחקק בזכרונו עוד יותר טוב בסימנים שונים שיזכר מהיום לבוא על יום א' הבא הנ"ל בקדם אור הבקר, ולעמד שם על רחוב הנ"ל כל היום לראות ולשמע עד סוף דבר מהבית הנ"ל. אבל לבו ונפשו מרה עליו מאד על כל הנ"ל, אשר הוא שוכח כל פעם את הכל מהתחלה עד הסוף. אבל נחם את עצמו שלא דבר פשוט הוא זה. אבל חקק במחשבתו עכשו בתחבולות שונות שיהיה מכרח לזכר לבוא על יום א' הבא לרחוב הנ"ל על בטח, לראות סוף הענין של הבית הזה. ותכף כאשר הלך מרחוב הנ"ל לרחוב השני שכח תכף לגמרי את הכל.
וביום א' הנ"ל נזדמן האיש הנ"ל בבקר על רחוב הנ"ל על ידי איזה סבה מהשגחה העליונה. כי פגע בהאיש הנ"ל איש מכיר אחד, ודבר עם האיש הנ"ל מדבר איזה עסק אשר על ידי זה סבבו כמה רחובות ובאו גם כן על רחוב הנ"ל. וכאשר באו שניהם בקצה הרחוב הנ"ל גמרו הדבורים שביניהם, ופרד ממנו האיש המכיר הנ"ל. והאיש הנ"ל נשאר לעמד על הרחוב הנ"ל, אשר תכף ראה המון אנשים תגרים[11] (שקורין טענדלערס[12]) עומדים בקבוץ גדול, ומלחשים ומדברים זה לזה. וגם תכף שמע האיש הנ"ל קול כרוז ממקום גבוה על ידי איש פקיד ממשלת התוגר, שקורא התקציב והמקח של הבית הנ"ל שעומד למכר לכל מי שיתן ויוסיף יותר מהתקציב והמקח הזה, ימכר לו הבית הנ"ל.
והאיש הנ"ל כאשר שמע כל זאת הזכיר את עצמו בכל הנ"ל. ואמר לעצמו וחזק מחשבתו שגם הוא יוסיף איזה סכום קטן על הבית הזה הנ"ל. וקרא ואמר על קול גדול להפקיד המכריז הנ"ל שהוא מוסיף כך וכך על התקציב. וכל התגרים הנ"ל (הטענדלערס) הכירו את האיש הנ"ל לאיש עני. נסכם ביניהם למה להם להוסיף עוד על סכום הנ"ל שהוסיף האיש הנ"ל על הבית הזה, כי בודאי יהיה מכרח האיש הנ"ל לקבל אותם לשתפים. ואפשר עוד יהיה מכרח האיש הנ"ל למכר להם את הבית הנ"ל, מחמת שהוא איש עני. כי לא יהיה להאיש הנ"ל כל סכום הכסף לשלם להממשלה לזמן הקצוב בעד הבית הנ"ל. כי כן דרך התגרין שכלם ביחד עושים הכל בשתפות. אשר על ידי זה החלט אצלם לבל להוסיף אף פרוטה אחת על הבית הנ"ל.
והפקיד הנ"ל קרא ג' פעמים כנהוג, כאשר שאין שום איש לא הוסיף על הבית הזה, על כן בית זה קנה האיש הנ"ל בעד סכום הזה כך וכך. האיש הנ"ל היה שמח מאד, וגם התגרין (טענדלערס) היו שמחים ואמרו זה לזה שבודאי על בטח יבוא האיש הנ"ל תכף להם, ויתחנן מהם שימכרו ממנו את הבית הנ"ל, מחמת שהיו יודעים שהוא איש עני וכו'. אבל האיש הנ"ל הלך תכף להמשרד של הממשלה לתן את מעות הקדימה כפי החק. וכל סכום קטן כסף הנ"ל על מעות קדימה, ברוך ה' הרויח זה קרוב הימים בעסק הסרסור שלו והיה נמצא תחת ידו אז. והלך האיש הנ"ל בשמחה גדולה, ונתן כל הסכום כסף הנ"ל לפקידו של הממשלה. וקבל מהם תלוש קבלה, וגם החוזה כנהוג, להשלים את כסף המותר לזמן קצוב בעד הבית הזה שקנה הנ"ל.
והלך לביתו בשמחה. אבל שהיה שמחתו משלב בעגמת נפש וצער, מחמת שאין בידו לפורטה לשלם בעד כל הבית, אשר עולה עוד לסכום גדול. ואם לא ישלים לזמן המגבל כפי הקצוב בהחוזה, יפסיד עוד את הכסף שנתן עכשו. ובתוך כל המחשבות הנ"ל הזכיר את עצמו ברבו הקדוש הבעש"ט ז"ל אשר אמר לו, בזה הלשון, עס איז דאך עפיס דא א סטאמבאל אויף דער וועלט. וחזק את מחשבתו ואמר שבודאי יעזר לו ה' יתברך בזכות רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל, שירויח עד הזמן הקצוב הנ"ל את כל סכום הכסף אשר צריך לשלם בעד הבית בשלמות. כי התחיל להבין שהצלחתו מתחלת לעלות מעלה מעלה. כי ראה שלא היה שום איש נמצא שיוסיף על מקחו על בית זה. אשר על ידי זה נתחזק שמחתו ביתר שאת ועז. והלך לביתו שמח וטוב לב בבטחון רב בה' וברבו הבעש"ט הקדוש ז"ל. והיה מודה על העבר וצעק לה' על להבא, שיזכה מעתה להושע בישועה שלמה על ידי קניות הבית הזה.
ושמע ה' את קול צעקתו. וכאשר בא לביתו, טרם אשר לא נשם הנשימה, תכף בא לביתו שליח (שקורין פאסלאניעץ), ואמר להאיש הנ"ל שכמר אחד קורא אותו שיבוא להמלון הזה אשר ברחוב זה אשר הכמר הנ"ל מחכה עליו שם. ובקשתו שיזרז לילך עמו תכף להכמר הנ"ל. ותכף הלך האיש הנ"ל להכמר הנ"ל, וכאשר ראה הכמר את האיש הנ"ל, שאל הכמר להאיש הנ"ל, האתה זה האיש שקנית אצל הממשלה את הבית קטן והחצר אשר ברחוב הזה של הזקן הערל הנ"ל. ענה ואמר האיש להכמר, הן אני קניתי כל הנ"ל. אמר הכמר להאיש הנ"ל, הנה זה הבית והחצר אשר קנית אתה, תדע שהוא טוב מאד, ויכולין לעשות שם בחצר זה גן נאה ונפלאה מאד. אשר כל ימי אני כוסף ומשתוקק לזה החצר, שאוכל לקנותו כל הנ"ל, אשר היטב בעיני מאד מאד, ומחמת החק אין רשות לכמר שירכש לו איזה רכוש ונחלה. על כן כדאי אצלו להיות לשתף להאיש הנ"ל והוא יתן לו כל סכום הכסף של הבית והחצר הנ"ל. וגם הכל יקרא על שם האיש הנ"ל מחמת החק הנ"ל. והפציר מאד בהאיש הנ"ל שיעשה עמו שתפות, וגם יוסיף ויתן לו כסף רב עבור לנטע הגן כרצונו וחפצו אשר כל כוספו ומגמתו לזה.
ובודאי יש להבין שהאיש הנ"ל הסכים, על כל הנ"ל בלי פקפוק כלל. והכמר הנ"ל נתן לו תכף כל סכום הכסף בעד הבית הנ"ל וגם עוד סכום גדול עבור לנטע הגן כרצונו. והאיש הנ"ל הלך מהכמר שמח מאד עם צרור הכסף. וכאשר בא האיש הנ"ל חוצה, חשב בדעתו שעכשו ילך למשרדי הממשלה לשלם את המותר הכסף בעד הבית הנ"ל, ולא להמתין על זמן המגבל הנ"ל. וכן עשה האיש הנ"ל, ושלם בהמשרד את כל הכסף. וקבל תכף את כל המפתחות מהחצר והבית הנ"ל, והיה מלא שמחה וחדוה.
והלך תכף להבית שקנה אותה, ופתח עם המפתחות, את פתח הבית והחצר, ומצא שם הכל בשלמות בלי מחסור. כאשר ראה עינו בעת שהראה לו הזקן הערל הנ"ל. ואחר כך סגר את הכל, והלך לביתו עם כל המפתחות הנ"ל בידו והיה שמח עד למדי.
ובאותו הזמן שהלך לביתו דרך רחובות שבעיר סטאמבאל היה לבו שמח ונגן אז שיר של תודה לה' על טוב חסדו שעשה עמו ה' יתברך בזכות רבו הבעש"ט הקדוש ז"ל. בתוך כל זה שמע קול צלצול שמצלצלים על פעמונים רבים. שאל האיש הנ"ל על קול הצלצול הזה מה זה, אמרו לו שבמלון זה על רחוב זה תחת מספר זה מת פתאום כמר וגלח גדול אשר זה הצלצול הוא לכבודו. וכאשר האיש הנ"ל שמע כל זאת הבין תכף שכל מעשה הענינים וסבובים הנ"ל הם הכל בכוחו של רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל, אשר כל הנ"ל נסתבב עבורו, שיזכה בכל המטמון הזה לבדו. אשר עכשו נתקים דברי רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל, שאמר לו בשנים הקודמים, בזה הלשון, עס איז דאך עפיס דא א סטאמבאל אויף דער וועלט. והאיש הנ"ל נתן הודאה גדולה לה' על כל החסד הגדול הזה אשר עשה עמו ה' יתברך עד כה.
והאיש הנ"ל התחיל לאט לאט לגלות מצפוני האוצרות, שהיה בתוך הבית והחצר הנ"ל, אשר על ידי זה נתגדל והיה לעשיר הכי גדול בעירו סטאמבאל הנ"ל. והיה לו עסקים ומסחרים גדולים של זהב וכסף ותכשיטין הרבה. וגם בני ביתו באו אליו לנסע לסטאמבאל, והיה חיים כלם חיים הטובים בכל כבוד ופאר כדרך גדולי עשירי עולם. וקשר וחתן את בניו ובנותיו בנכבדות ושדוכין הגונים לו בעשירות גדול מאד. והגדיל האיש הנ"ל מאד מאד בעיר סטאמבאל מעלה מעלה בהצלחה הגדולה, וזכה בכתר שם טוב והיה לראש ליהודי עיר סטאמבאל. והיה מכנה בשם "חכם הגדול".
וגם האיש הנ"ל היה מיעצי המלכות מחמת רב העשירות שלו, כי מזל מחכים כידוע. אבל כח השכחה מתגברת תמיד. וכן על האיש הנ"ל אשר נתקים בו בחינת "ושמנת עבית וכו'"[13], ונתרחק קצת מדרך היהדות רחמנא לצלן, על ידי זה שהיה מערב עם השרי מלכות ודי למבין. ומחמת שהיה איש כשר מכבר והיה מקרב להבעש"ט הקדוש זצק"ל, חמלו עליו מלמעלה וקבל שכרו בזה העולם, על ידי שקנאו בו כל בני עיר סטאמבאל ובפרט השרים והראשונים של המלכות מאד מאד על רב גדל עשירותו וכבודו וכדומה.
וחשבו תמיד עליו מחשבות רשע של בלבולים שונים כדי על ידי זה להורידו מגדלתו וכו', אשר על ידי זה חרקו שנים גם על כל היהודים שבעיר סטאמבאל והסביבה. ופעם אחת אספו כל שרי המלך וראשי העיר והכומרים וכל שונאי ישראל רחמנא לצלן ימח שמם, והסכימו כלם להעליל על היהודים בלבול של עלילת דם רחמנא לצלן, על ידי שיהרגו נער ערל, וישליכו אותו להמרתף של האיש הנ"ל, אשר הוא הראש לישראל והיהודים מעיר סטאמבאל והסביבה, אשר על ידי זה יהיה בנקל להעליל על כל היהודים. כי בגדול החל ובקטן כלה, שעל ידי זה יגרשם מסטאמבאל והסביבה ויקחו את כל הונם ורכושם.
אבל ה' שיושב בשמים ישחק למו ומפר עצת גוים והניא מחשבות עמים, והקדוש ברוך הוא המצילנו מידם, על ידי כח וזכות כל הצדיקים אמתיים תמיד, ובפרט בזה הנס והישועה אשר בא על ידי הקדוש והטהור רבן של כל ישראל הבעש"ט הקדוש זצק"ל, אשר נתהפך הכל לטובה ולישועה גדולה בהרבה ענינים ודברים טובים. ובפרט בהלדת רבנו הקדוש ננמ"ח אדומ"ר מוהר"ן זצק"ל מברסלב, אשר בזה כונת כל הספור הקדוש הזה, כאשר יבאר לקמן כל פרטי הסבות כללים והפרטים. ונא לדיק בעין פקוחה, אז ינעם לו להבין בהשכל ודעת אמת את גדל נפלאות מעשה ה' והצדיקים בבחינת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"[14].
והנה, וזה דבר ידוע לכל, אשר כל חפצו ומגמתו של הבעש"ט הקדוש זק"ל היה שיסע לארץ ישראל. אשר היה לו על זה מניעות עצומות של סכנות נפשות ממש. כאשר מובא מזה בספר "שבחי הבעש"ט", ובספרי תלמידיו הקדושים מזה. והרב על ידי השתלשלות קבלה מעשיות של שיחות והספורים בעל פה על ידי תלמידי תלמידיו הקדושים והעקר מהספורים הקדושים בזה על ידי נכדו הקדוש צדיק יסוד עולם, נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה מוהר"ן זצק"ל מברסלב, אשר השארתו הוא לנצח על ידי תלמידיו וחסידיו עד היום הזה כו'. אשר מעכשו יבאר בעזרת ה' יתברך אם ירצה ה' כל הפרטיות בזה, אשר לעת עתה מכרח להפסיק באמצע הספור הזה, ולהתחיל מחדש בשאר הספורים שונים, אשר כלם משלבים זה בזה בחד קטירה[15], עד הגמר והסוף של כל הספור הקדוש של הולדת רבינו הקדוש מוהר"ן זצק"ל מברסלב זכותו יגן עלינו אמן.