מט

וְעַל־כֵּן מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁעִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יִהְיֶה עַל יָדוֹ, עַל־כֵּן יָבוֹא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים דַּיְקָא, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נִתְרַבֶּה הַזְּמַן וְנִמְשָׁךְ הַרְבֵּה מִתְּחִלַּת בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁיָּבוֹא, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. וְכֵן כְּבָר נִתְרַבּוּ בְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה וְהַדֵּעוֹת וְהַחָכְמוֹת נִתְרַבּוּ מְאֹד, שֶׁזֶּה עִקַּר הָרִבּוּי וְהַשִּׁנּוּי, שֶׁמִּכָּל זֶה נִתְאַחֵז הַשֶּׁקֶר מְאֹד עַד שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת הָאֱמֶת לָאָרֶץ, וִירֵאֵי חֵטְא נִמְאָסִין (סוֹטָה מט:), וְיִשְׂרָאֵל מְרוּדִים מְאֹד וְכוּ'. וְאָז דַּיְקָא יִרְאוּ גְּדֻלַּת מַעֲלָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁיְּגַלֶּה הָאֱמֶת, אָז דַּיְקָא מִתּוֹךְ שִׁנּוּיִים רַבִּים כָּאֵלֶּה. וִיקֻיַּם אָז: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח (תְּהִלִּים פה, יב), וּשְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" וְכוּ' (מִשְׁלֵי יב, יט), בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן:

הִלְכוֹת כְּתֹבֶת קַעֲקַע