טו

וְכָל זֶה הָיָה סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה, שֶׁאָז הָיָה מַעֲשֵׂה בִּלְעָם הָרָשָׁע וּמִלְחֶמֶת מִדְיָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (בַּמִּדְבָּר לא, ב): "אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּךָ". וְאָז בָּא מֹשֶׁה לִכְלַל כַּעַס עַל שֶׁהֶחֱיוּ אֵת בְּנוֹת מִדְיָן, שֶׁהִכְשִׁילוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם. כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רָאָה גֹּדֶל עֹצֶם הִתְגָּרוּת וְהִתְפַּשְּׁטוּת הַסִּטְרָא־אַחֲרָא, עַד אֲשֶׁר אַחַר כָּל הַיְגִיעוֹת הָעֲצוּמוֹת וְרִבּוּי הַמְּסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁסָּבַל בִּשְׁבִיל תַּקָּנוֹת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, עֲדַיִן הוּא מְרַקֵּד בֵּינָן, עַד אֲשֶׁר בְּסוֹף יָמָיו הִתְגָּרָה בִּלְעָם הָרָשָׁע וְהִכְשִׁילָם בִּפְגַם הַבְּרִית, שֶׁזֶּה עִקַּר הִתְגָּרוּת הַיֵּצֶר־הָרָע בְּכָל אָדָם, וּמִשָּׁם בָּאִים כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמִּלְחָמוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת וְכוּ', הַמְעַכְּבִים לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְטַהֵר וּלְתַקֵּן אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת, עַד אֲשֶׁר רָאָה שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק וְלָמוּת בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי לְפִי עֹצֶם הִתְפַּשְּׁטוּת הַסִּטְרָא־אַחֲרָא אִי אֶפְשָׁר לִגְמֹר הַתִּקּוּן בַּחַיִּים רַק לְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, וְכַנַּ"ל (אוֹת ד), וְרָאָה שֶׁגַּם אַחַר־כָּךְ יַעֲבֹר עַל יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי תַּאֲוָה זֹאת, שֶׁהִיא 'עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא', עַל כֵּן מֵעֹצֶם צַעֲרוֹ עַל צָרוֹת יִשְׂרָאֵל - בָּא לִכְלַל כַּעַס. וְעַל־כֵּן הָיְתָה הַהַמְתָּקָה עַל־יְדֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תַּלְמִידוֹ, שֶׁהִמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף וְהִמְשִׁיךְ בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁמִּשָּׁם הוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת טְבִילַת מִקְוֵה מַיִם, בְּחִינַת טְבִילַת כְּלֵי מִדְיָן. וְעַל־כֵּן הוּא דַּיְקָא גִּלָּה אָז דַּיְקָא מִצְוַת טְבִילַת כֵּלִים, וְכַנַּ"ל.