עַיֵּן מַאֲמָר הַמַּתְחִיל 'דַּע כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת' וְכוּ', הַנֶּאֱמַר עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים צב, יב־יג): "בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל הַמַּאֲמָר עַד סוֹפוֹ (סִימָן רעז).
וְהוּא קָשֶׁ ה לַהֲ בִינוֹ לִכְאוֹרָה, כִּי אֵין מְבֹאָר שָׁם הַחִבּוּר וְהַסְּמִיכוּת שֶׁיֵּשׁ לְשַׁבָּת עִם כָּל הָעִנְיָן הַנֶּאֱמַר שָׁם מֵאֲכִילַת שַׁבָּת - שֶׁהוּא תִּקּוּן לְחִלּוּל שַׁבָּת. אֵיךְ הוּא מְקֻשָּׁר לָעִנְיָן הַנֶּאֱמַר שָׁם תְּחִלָּה מֵעִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁמְּתַקֵּן מַחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־אַחֲרָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. כִּי הַדְּבָרִים סְתוּמִים שָׁם, כִּי לֹא בֵּאֵר רַבֵּנוּ זַ"ל חִבּוּר וְקִשּׁוּר הָעִנְיָנִים הַנַּ"ל אֵיךְ הֵם קְשׁוּרִים זֶה לָזֶה.