א

וְזֶהוּ בְּחִינַת אִסּוּר חֵלֶב. כִּי עִקַּר הַחֵלֶב הוּא חֵלֶב שֶׁעַל הַכְּסָלִים שֶׁהֵם הַכְּלָיוֹת. עַל־פִּי מַה שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁיֵּשׁ עֵצוֹת דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת תַּרְיַ"ג עֲטִין דְּאוֹרַיְתָא (תַּרְיַ"ג עֵצוֹת הַתּוֹרָה), שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית, כִּי 'כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת', וְהַכְּלָיוֹת הֵם כְּלֵי הַהוֹלָדָה, שֶׁהֵם מְקַבְּלִים הַטִּפָּה מִן הַמֹּחַ וְנִתְבַּשְּׁלָה בְּתוֹךְ הַכְּלָיוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם מְקַבְּלִים הַשֵּׂכֶל מִן הַמֹּחַ וּמוֹלִידִים וְחוֹשְׁבִים הָעֵצָה בְּהַכְּלָיוֹת. וְעַל־כֵּן עֵצוֹת דִּקְדֻשָּׁה הֵם בִּבְחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית, בְּחִינַת (יִרְמְיָה ב, כא): "זֶרַע אֱמֶת". וּכְנֶגְדָּם יֵשׁ עֲצַת הַנָּחָשׁ שֶׁהֵם הַהֵפֶךְ מִזֶּה. בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית – נִאוּף, בְּחִינַת נָחָשׁ שֶׁבָּא עַל חַוָּה וְהִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָא, עַל־יְדֵי שֶׁקִּבְּלָה עֲצָתוֹ, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הַמְדַבֵּר מֵאֱמוּנָה (בְּסִימָן ז').