וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (חֻלִּין יז:), שֶׁ אָסוּר לִשְׁחֹט כִּי־אִם כְּשֶׁמַּרְאֶה סַכִּינוֹ לֶחָכָם, שֶׁהוּא יִבְדֹּק לוֹ הַסַּכִּין לְהַשּׁוֹחֵט וְאַחַר־כָּךְ יִשְׁחֹט - כִּי שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת "חֶרֶב לַה'" הַנַּ"ל, בְּחִינַת הַסַּכִּין כַּנַּ"ל, אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ כִּי־אִם מֵהַצַּדִּיק וַחֲכַם הַדּוֹר שֶׁהוּא זוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דַּוְקָא הַסַּכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, כַּנַּ"ל.
שַׁיָּךְ לְעֵיל