ד

וְעַל־כֵּן בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ מַעֲלִין הָאֵמוּרִים לַמִּזְבֵּחַ לְהַקְרִיבָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִּקְּנוּ אוֹתָם וְהֶעֱלוּ אוֹתָן לְשָׁרְשָׁן מֵחַי לִמְדַבֵּר, עַל־כֵּן הָיוּ מַעֲלִין הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל וְהָיוּ מְכַסִּין עִם הָרֶגֶל אֶת בֵּית הַשְּׁחִיטָה [כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּהַמִּשְׁנָה שָׁם (יוֹמָא כה.)], כִּי שָׁם מְלֻבָּשׁ בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ, בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁיָּרַד לְשָׁם כַּנַּ"ל. וְעַתָּה בַּקָּרְבָּנוֹת מַעֲלִין אוֹתוֹ וּמְתַקְּנִין אוֹתוֹ. וְעַל־כֵּן הָיוּ מַקְרִיבִין אוֹתָם בְּיַחַד.