כב

וְעַל־כֵּן גַּם הַכֹּהֲנִים הָיוּ אַנְשֵׁי חַיִל, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קֹהֶלֶת רַבָּה יב, ז) עַל פָּסוּק (קֹהֶלֶת יב, ג): "וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל", כִּי הַכֹּהֲנִים אָכְלוּ כָּל אֲכִילוֹת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם הַקָּרְבָּנוֹת וּתְרוּמָה וּבִכּוּרִים וְכוּ', הַכֹּל כְּדֵי לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי אֲכִילָתָם, בִּבְחִינַת (פְּסָחִים נט:): 'כֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים'. וְהַכֹּל עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁזָּכוּ עַל־יְדֵי אֲכִילוֹת קְדוֹשׁוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁזָּכוּ לְקַבֵּל בָּהֶם הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַכַּפָּרָה וְהַסְּלִיחָה עַל כָּל הָעֲוֹנוֹת, כִּי עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מִתְרַצֶּה לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹחֵל לָהֶם כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם. וְעַל־כֵּן הָיוּ הַכֹּהֲנִים אַנְשֵׁי חַיִל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת אֲכִילָה כִּי אִם מִי שֶׁהוּא אִישׁ חַיִל, וְכַנַּ"ל: