יט

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַגְּמָרָא 'הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים', וְאָז הוּא בְּחִינַת חַ"שׁ, הוּא שְׁתִיקָה. 'שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים' כַּנַּ"ל. 'וְעוֹשִׂין מֵאַהֲבָה', כִּי לִפְעָמִים שְׁתִיקָה שֶׁל הָאָדָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת יִסּוּרִים לְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְאָז הוּא בְּחִינַת זוֹ נִכְלָל בַּקְּלִפָּה. אֲבָל כְּשֶׁהוּא מֵאַהֲבָה, אָז הוּא בְּחִינַת חַ"שׁ נִכְלֶלֶת בַּקְּדֻשָּׁה. עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ", הִיא בְּחִינַת שַׁלְהֶבֶת יָהּ כַּנַּ"ל: כְּשֶׁעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה שֶׁשּׁוֹתֵק מֵאַהֲבָה, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְבַיֵּשׁ וּלְחָרֵף אֶת חֲבֵרוֹ, אֲזַי בְּחִינַת נֹגַהּ נִכְלֶלֶת בַּקְּדֻשָּׁה. וְעַל כֵּן עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ", זֶהוּ בְּחִינַת שַׁלְהֶבֶת יָ"הּ הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל נֹגַהּ בַּקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת חַשְׁמַ"ל כַּנַּ"ל: (שם, פב בסופה.)