שם דף כו ע"ב, על מאמר "חדי רבי שמעון" שבלקוטי א' סימן ס"א, וזה לשונו:
כבר מבאר לעיל, שהמאמר הזה נאמר בראש השנה תקס"ח אחר שכבר בא עליו החולאת הגדול של השעול אשר נסתלק מזה.
וכבר מבאר במקום אחר בספר חיי מוהר"ן[807], איך שבקיץ תקס"ז תכף שבא עליו החולאת הנ"ל התחיל לדבר מן ההסתלקות שלו, ואמר שמכרח להסתלק על ידי החולאת הזה (וזה שחי אחר כך יותר משלשה שנים היה באמת בנסים ונפלאות גדולות, וכמבאר במקום אחר[808]), וגילה דעתו הקדושה תכף לפני אנשי שלומנו, שרצונו חזק מאד שיהיה להם עסק עם קברו הקדוש, הינו לבא לשם ללמד ולהתפלל ולומר תהלים בכונה ובהתעוררות הלב, ויהיה לו ז"ל שעשועים גדולים מזה וחלוץ עצמות וכו', ושבעבור זה ישתדל בטובתנו ותקון נפשותינו לנצח.
ופעם אחד אמר בפרוש: אני רוצה לשאר ביניכם ואתם תבואו על קברי וכו', ובתבות אלו שאמר 'אני רוצה לשאר ביניכם' יש בהם עמקות גדול מאד מאד, כמבאר ברמז קצת בספר חיי מוהר"ן (בפרט בעת שאמר וגילה ענין התקון הנפלא והנורא של העשרה קפיטל תהלים, שאז אמר גם כן שגם אחר הסתלקותו וכו', מי שיבוא על קברו ויתן פרוטה לצדקה ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים, אפילו וכו' ישתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו וכו', ואמר שהוא תקון הכללי ויחד עדים על זה, כמבאר כל זה במקום אחר[809]).
ואנשי שלומנו היו מצטערים מאד מענין הגלוי דעת של הסתלקותו, וקצת מהם שאלו אותו ז"ל בפרוש, מה נעשה ועל מי תעזבו אותנו, ומה יהיו מהדבורים שנדברו וכו' הינו ממה שהתחיל לעסק עם כל אחד ואחד מאנשי שלומנו להביא אותו לתכלית שלמות תקונו, מאחר שפתאם ובזמן קצר כל כך מתחלת התקרבותם אליו ז"ל ותחלת עסקו עמהם כבר הוא מכרח להסתלק, והוא ז"ל חזק אותם בדבריו הנעימים הקדושים ונוראים, ואמר שהעקר הוא שיחזקו עצמם כל אנשי שלומנו באחדות גדול באהבה רבה, ואז בודאי אין להם לדאג כלל כי בודאי יהיו כשרים וצדיקים כמו שהוא רוצה, ואפילו מי שיהיה נלוה להם ויתחבר עמהם אף על פי שלא היה מכיר אותו כלל בחיים חיותו, גם כן יהיה איש כשר וצדיק, כי בעזרת ה' גמרתי ואגמר [איך האב אויס געפירט, אין וועל אויס פירען[810]].
גם כבר מבאר שאמר, שהאש שלו תוקד עד ימות המשיח [מיין פייער וועט טליאן, ביז משיח וועט קומען], גם מה שאמר שכמה וכמה צדיקים גדולים מאד התחילו לעשות ולתקן וכו' ואחר שנסתלקו נפסק הענין, והוא ז"ל רוצה לעשות ולתקן באפן כזה שלא יפסק הענין לעולם, ואלו התלמידים יעשו עוד תלמידים אחרים וכו' וכן עוד להלן יותר וכו'.
גם קדם ראש השנה הנ"ל דבר עם הרב ר' נתן זצ"ל, וגלה לפניו הענין המבאר בלקוטי תנינא סימן פ"ו שעל ידי קטנות אמונה צריכין לתעניתים ועבודות קשות, והרב ר' נתן זצ"ל עומד ומשתומם ומחשבותיו תמהים, כי הוא ידע בנפשו שהוא חזק באמונה וכו', והשיב לו רבנו ז"ל על מחשבותיו וענה ואמר לו: ואם יש לך אמונה וכו' אין לך אמונה בעצמך, והזכיר אז מאמר רבותינו ז"ל, מי גרם לצדיקים וכו' קטנות אמונה שהיה בהם, הינו שלא היה להם אמונה בעצמם בשלמות וכו'. ואחר כך בראש השנה נכלל ענין זה גם כן במאמר 'חדי רבי שמעון' הנ"ל, שיש צדיקי הדור שאמונתם שלמה בודאי ואף על פי כן יש עליהם מחלקת וכו' מחמת שאין להם אמונה בעצמם וכו'.
גם בעתים הללו גילה הענין המבאר בסימן רי"א, 'מה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים, כי עקר המתקת הדינים הוא על ידי קדשת המחשבה, כמו שמובא 'כלהו במחשבה אתבררו', ואי אפשר לבא למחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים, כמובא בזהר ויקח משה את עצמות יוסף עמו' וכו'. וענין זה נכלל גם כן אחר כך בראש השנה במאמר הנ"ל, במה שבאר שם באות ו', שכל המתקות של כל הצמצומים והדינים הוא על ידי השכל כי כלם במחשבה אתבררו וכו', ואחר כך באות ז' מבאר שם שזה בחינת מה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים וכו'.
והנה עד זמן הנ"ל, לא היה שום גלוי דעת ממנו ז"ל אודות ספרו הקדוש לקוטי מוהר"ן אם ברצונו להדפיסו, אדרבא היה נראה מדעתו להיפוך קצת. ואחר ראש השנה הנ"ל נסע ללעמברג, ומשם שלח לכאן להדפיס ספרו הקדוש, ונדפס בשנה הנ"ל שנת תקס"ח. ומאז דבר הרבה מענין זה ממעלת וחשיבות מאמריו הקדושים שבספרו הקדוש, והזהיר מאד להתמיד ולהגות בהם כמבאר במקום אחר[811]. וגם זה נכלל במאמר הנ"ל בענין וספר כתב איש ריבי, וענין שכבר יש כמה ספרים עכשו וגם עתידים להיות עוד כמה ספרים וכלם צריכין להעולם, וצריכין להאמין בהם וללמד ולהגות בהם ולהחזיק אותם בחשיבות גדול וכו', וכן הצדיקים שיש להם אמונת חכמים בשלמות, צריכין גם כן להתחזק ולהאמין בעצמן הינו בהחדושי תורה שלהם שהם עצמן מחדשין, ולהחזיק אותם בחשיבות וכו'.
ומכל המבאר לעיל, נראה לעניות דעתי, שהמאמר הזה היה אצל רבנו ז"ל כעין צואה לאנשי שלומנו המקרבים אליו ז"ל איך שיהיה ההתנהגות אחר פטירתו ז"ל בענין ההתקרבות אליו ז"ל. ורמז להם שהעקר הוא להתחזק באמונת חכמים באמת ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, ועל ידי זה זוכין להוציא משפטינו לאור, הינו שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד משפטי אמת והנהגות ישרות איך להתנהג הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו, אשר זה עקר מטרת כונת מעלת ההתקרבות לצדיקים ולא די לעין בספרים קדושים לבד (כקשית החולקים על ענין זה של התקרבות לצדיקים, וכמובא גם במאמר תפלה לחבקוק סימן י"ט ובשאר מקומות בדבריו ז"ל), כי לאו כל אדם זוכה להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות ממה שלומד בספרים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל 'לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא – סיעתא דשמיא', וכמו שהביא רבנו ז"ל במאמר זה עצמו מענין דואג שהיה אדם גדול והוציא משפט מעקל שאין דוד ראוי לבא בקהל אשר תקות כל קהל ישראל הוא על ידי דוד משיח ה', ומחמת זה עצמו צריכין בודאי להתחזק מאד ולהשתדל להתקרב לצדיקי אמת, בכדי שהם ידריכו אותו בדרך ישרה כל אחד לפי בחינתו.
ורבנו ז"ל רמז בכאן, שעל ידי שלמות אמונת חכמים זוכין להוציא משפטי אמת מהלמוד בספרים קדושים לבד גם כן. וכן זוכין על ידי זה לעצה שלמה, שגם בשביל זה צריכין לבקש ולהשתדל למצא איזה מנהיג אמיתי שיוכל לתקן עצתו, רק כל זמן שאין זוכין למצא זה המנהיג האמת, אזי על ידי ששבים באמת על פגם אמונת חכמים, עד שבכל פעם נחשבין בעיניו ביותר הספרים הקדושים שנתחברו על ידי צדיקי אמת, ומאמין בהם ועוסק בהם בתמימות ומבטל דעתו נגדם ונזהר לבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, על ידי זה בעצמו נשלם אור התורה הקדושה ביותר, עד שמקבלת מחכמה עלאה ומשפעת בכל החכמות שהם בחינת השכליים פרטיים, עד שעל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים בכלליות, וגם בפרטיות יוכל על ידי זה כל בחינת שכל הפרטי להמתיק בחינות הצמצומים השיכים אליו כי הוא שרשם, ואז על ידי זה, יוכל כל אחד להוציא משפטי אמת מכל הלמודים שלומד, מאחר שנתתקן מחו ושכלו אשר בזה תלוי עקר תקון המשפט. וכן על ידי זה נשלמת העצה, אצל כל אחד לפי בחינתו, כי שלמות העצה הוא עקר בחינת המתקת הצמצומים כנ"ל.
גם רמז להם, הפגם הגדול שנעשה על ידי מנהיגים שאינם ראוים לסמיכה, והתנבא ברוח קדשו כל מה שיבא על ישראל על ידי זה חס ושלום, שיהיו גוזרין שלא יהיה תקף לשום כתב ישראל רק לכתבים שלהם, וישראל יהיו מכרחין ללמד כתב שלהם, וכל המשפטים יהיו על ידי כתבים שלהם וכו'. וגם על ידי זה גוזרין גזרת גרוש, שהוא הגזרה של הסטעפיס וכו', שכל אלו הגזרות יצאו שנים הרבה אחר הסתלקותו ז"ל ונתקימו בימינו בעוונותינו הרבים.
וגם מה שנלקח סוד העבור מאתנו שהוא חכמת תהלוכות גלגלי הרקיע וכו', ונמסר להם, הגם כי אי אפשר לנו לידע תכן כונתו ז"ל בזה כי יש בזה דברים גבוהים מאד כמובן למעין בפנים, אף על פי כן אפשר לומר שגם זה בכלל דבריו ז"ל מה שהתגבר בימינו הלמוד של הפילוסופיא וחכמת הטבע, וחותרים לסתר כל דרכי החכמה שמכבר, וכל חכמת ישראל בזה ללעג וקלס בעיניהם; וכהנה יש עוד ענינים הכלולים גם כן בענין זה.
והכל בא על ידי פגם אמונת חכמים, והעקר על ידי שמסמיכין מנהיגים שאינם הגונים, הינו שאין להם אמונת חכמים בשלמות. ושם מבאר, איך צריכין לזהר מאד שלא להסמיך אותם ושלא לתן להם שום תקף ועז. וממילא מובן, איך צריכין להתרחק ממנהיגים החולקים על צדיקי אמת ודוברים עליהם עתק בגאוה ובוז, שהם ממש בבחינת דואג שהוציא משפט מעקל כזה עד שדן את דוד שאינו ראוי לבא בקהל כנ"ל.
וגם רמז להם, איך שצריכין על ידי המחלקת להתחזק ביותר באמונת חכמים ובספריהם הקדושים, הגם כי על פי רוב כונות החולקים הוא להפוך מזה בכדי להפיל את האדם ולבלבל אמונתו ביותר כמובן, אבל האדם צריך לבלי לשמע אליהם כלל, רק שידע בברור כי עקר המחלקת בא עליו בכדי לעוררו שיזדרז לשוב באמת ולתקן פגם אמונת חכמים, והמחלקת הוא בחינת מים טהורים המטהרים אותו מבחינת הטנופות והמותרות שנשקע בהם על ידי שפגם באמונת חכמים כמבאר כל זה בפנים. ואפילו מי שיש לו אמונה שלמה, לפעמים בא עליו מחלקת בכדי שיתעורר לתקן בחינת האמונת חכמים אצל ההמון עם. ולפעמים בא עליו המחלקת מחמת שאין לו אמונה בעצמו, בחדושי תורה שלו שהוא בעצמו מחדש, וצריך לשוב על זה.
וגם רמז להם מגדל מעלת התקון הגדול שנעשה על ידי הנסיעה לצדיקים על ראש השנה, שעל ידי זה נכללים כל נפשותם בתוך הצדיק הדור שהוא בחינת אבן שתיה, ועל ידי זה נמתקין כל הצמצומים והדינים, ועל ידי זה נעשה שמחה בחינת אור צדיקים ישמח, שזה בחינת חדי רבי שמעון וכו', ומה שאמר רבי שמעון בן יוחאי להחבריא שלו אנן בחביבותא תליא הינו האהבה וכללות שנכללין יחד, ועל ידי זה עקר ההמתקה והתקון וכו' כמבאר בפנים. שזה בחינת מה שנתבאר למעלה, שהבטיח להם שגם אחר הסתלקותו כשיהיו נכללים יחד באהבה ואחדות, אזי בודאי יגמר עמהם לטובה מה שהתחיל לעסק עמהם עד שיהיו כלם כשרים וצדיקים, ואפילו מי שיתחבר עמהם יהיה גם כן איש כשר וצדיק באמת.
וזה מובן ממילא, שגם ענין הנסיעה על ראש השנה לצדיקים, היה דעתו ז"ל גם כן על ענין הנסיעה שנוסעין כל אנשי שלומנו בכל שנה לאומן להשתטח על קברו הקדוש ולהרבות שם בתחנונים בכל ערב ראש השנה, ואחר כך מתפללים כל הקבוץ הקדוש הזה ביחד בראש השנה (בבית הכנסת הגדול והקדוש שנקרא על שמו ז"ל) בכלליות גדול ובאחדות רב ואהבה רבה ועצומה מאד כל החברים זה לזה ממש כלם בלב אחד כאיש אחד, ובהתקשרות גדול לכל הצדיקי אמת ובפרט לכח וזכות הגדול והנורא של רבנו ז"ל, אשר כל רעותין טבין של כלל אנשי שלומנו תקיעין תמן. גם כל השנה בעבודה שעובד את ה' יתברך כל אחד בביתו, בפרט בזמן קהלה לכל בעת שמתקבצין ומתאספין כלם לשפך את לבם ברחמים ותחנונים לפני ה' יתברך על ציונו הקדוש, ואחר כך מתפללין יחד בראש השנה בהתקשרות גדול בלב ונפש לכל הצדיקים גם להשוכני עפר כמבאר בדבריו ז"ל במאמר אבא שאול סימן נ"ה, בפרט אליו ז"ל. והחוש מעיד, שענין זה של הקבוץ שמתקבצין כלל אנשי שלומנו על ראש השנה לאומן, זהו עקר הכלליות וקשר האחדות של כל אנשי שלומנו בקשר אחד, ורק בזה אנו מקימין רצונו ז"ל להיות מחזיקים את עצמנו כלל אנשי שלומנו בקשר אחד באהבה ואחדות כנ"ל, ורק על ידי זה עקר קיום הארת השארתו הקדושה לנצח, כאשר הבטיח ז"ל שענינו לא יפסק והאש שלו תוקד עד ימות המשיח כנ"ל.
וכנראה בחוש, אשר זה יותר מששים שנה אחר הסתלקותו ז"ל[812], והאש הקדוש של אמונת חכמים בו ז"ל ובחבוריו הקדושים ובכל הצדיקי אמת, בוער בלב אנשי שלומנו עד אין סוף ממש, ומשתדלים לעסק בעניניו ז"ל בכל פעם בהשתדלות יתרה ביותר, להפיץ מעינותיו חוצה להדפיס חבוריו ז"ל ולבנות בניניו הקדושים ולעסק בכל עניניו על צד היותר טוב, וכבר יש רבים מאנשי שלומנו אשר כמעט שלא הכירו ולא ידעו ולא ראו גם שום אחד מתלמידיו הקדושים ז"ל, ואף על פי כן בוער בלבם עסקיו ועניניו של רבנו הקדוש ז"ל כאש יוקדת ממש, ושותים בצמא את כל דבריו ודברי תלמידיו הקדושים ז"ל, והם עליהם ממש כמים קרים על נפש עיפה, ועובדים את ה' באמת בכל לבם ובכל נפשם, והכל בכח קדשת התנוצצות הארת הדעת הקדוש שנשאר בעולם מרבנו הקדוש ז"ל על ידי חבוריו ותלמידיו הקדושים.
ועקר יסוד קיום כל הענין זה הנ"ל, הכל הוא על ידי הענין הקדוש של ההתקבצות וההתאספות יחד של כלל אנשי שלומנו על ראש השנה, וגם כפי אשר נתבאר למעלה שרצון רבנו ז"ל היה שגם אחר הסתלקותו ז"ל יהיו כל אנשי שלומנו באגדה אחת וקשר אחד, וכאן במאמר זה מבאר שעל ידי האהבה והכלליות שנכללין יחד על ידי זה נמתקין כל הדינים, ודבר בעתו מה טוב ומובן ממילא כי מאחר שראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה, אז בודאי הזמן גרמא לזה ביותר, להתאסף כלם ביחד בכלליות אחד (שזה בחינת מה שגם בכלל ישראל מתאספין על ימים נוראים מכל הכפרים להתפלל ביחד בבתי כנסיות ובבתי מדרשות), ולהשען בכח וזכות הצדיק הקדוש והנורא שהוא בחינת אבן שתיה, ולהתפלל אל ה' יתברך שימתיק כל הצמצומים והדינים מעלינו ומעל כל ישראל, ויוציא כאור משפטינו.
בפרט כפי מה שבארנו למעלה, מה שבעתים הללו אמר מה שמבאר בסימן רי"א שמה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים הוא, כי עקר המתקת הדינים הוא על ידי קדשת המחשבה בחינת מחין זכים וטהורים, ולזה זוכין על ידי התקשרות לצדיקים בבחינת 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו' (וכבר מבאר למעלה, שגם ענין זה נכלל אחר כך בראש השנה במאמר זה הקדוש של חדי רבי שמעון), ובזה גילה דעתו בפרוש, שכונתו להתאסף יחד גם על קברו ז"ל להתפלל שם, כי עצמות יוסף הוא בחינת קבר הצדיק ממש. ובזה מבאר מאד מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה י"ג) בענין השני ארונות שהיו מהלכין במדבר ארונו של יוסף והארון ששם לוחות האבן וכו' – 'קים זה מה שכתוב בזה', ולפי הנ"ל הם ענין אחד ממש. ועין בתנחומא פרשת וארא (סימן ז') וכן במדרש רבה (שמות פרשה ח', א'), שלא היה יכול שלמה להכניס הארון לבית קודשי קדשים עד שהביא ארונו של דוד. והכל מבאר על פי הנ"ל, כי הצדיק האמת הוא בחינת קדש קדשים אבן שתיה, ששם היה עומד הארון עם הלוחות שזה בחינת לוחות האבן כמבאר בפנים.
וכבר מבאר בספר חיי מוהר"ן, איך שבערב ראש השנה האחרון באומן סמוך להסתלקותו ז"ל ספר הרבה בענין גדל החיוב לסע אליו ז"ל על ראש השנה, ואמר שאין דבר גדול מזה והזהיר הרבה בזה, ואחר כך כשנסתלק בסמוך תכף בחג הסכות שאחר ראש השנה הזה, אז ידעו והבינו כלם למפרע שכל ענין הספור והאזהרות הנ"ל היו גם על אחר הסתלקותו ז"ל להתאסף גם אז יחד כל הקבוץ של אנשי שלומנו על ראש השנה, ושעל ידי זה נעשין תקונים נפלאים מאד מה שאין לשער כלל. ולא באר הענין בפרוש מטעמים הכמוסים אליו, בשגם כי ידוע כי כך היה דרכו בקדש גם בשאר ענינים רבים מעניניו הקדושים ז"ל, וכמבאר במקום אחר.
הנה הארכנו קצת לבאר קצת איך שלפי עניות דעתנו נראה שמאמר של חדי רבי שמעון הנ"ל, היה כעין צואה ממנו ז"ל לרמז לאנשי שלומנו על ענין ההתנהגות של אחר פטירתו ז"ל, הינו להתחזק מאד באמונת חכמים, ולעסק בלמוד ספריו הקדושים וספרי כל צדיקי אמת, ולהחזיק אותם בחשיבות גדול ולהאמין בהם באמת, ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, וכן לזהר מאד מלהסמיך את המנהיגים שאינם הגונים ולבלי לתן להם שום תקף ועז, ומכל מיני מחלקת שעוברים על האדם יתעורר לשוב בתשובה ולהשתדל לתקן בחינת האמונת חכמים ביותר, ושיש כמה בחינות בזה. ולזהר ביותר בענין הנסיעה על ראש השנה לצדיקים וכו'.
וכבר נתבאר שרמז גם על הקבוץ של אנשי שלומנו גם עכשו על ראש השנה, ושעל ידי זה נעשה שמחה, וכנראה בחוש השמחה הגדולה שיש בין אנשי שלומנו בזמן הקבוץ הקדוש הנ"ל גם עכשו. ולזהר מאד באהבת חברים בחינת 'אנן בחביבותא תליא', להכלל יחד באחדות אחד באהבה רבה, ועל ידי כל זה נמתקין כל הצמצומים וכל הדינים, ועל ידי זה יכולין להוציא משפטינו לאור – לקבל מכל הלמודים שילמד משפטי אמת והנהגות ישרות איך להתנהג הן לעצמו הן לאחרים המתנהגים לפי דעתו (שזה בחינת מה שהבטיח שגם מי שיתחבר אל אנשי שלומנו יהיה איש כשר). וגם זוכין על ידי זה לעצה שלמה ולכל טוב. ועל כל הנ"ל מה שעל ידי זה נשלמת התורה הקדושה בשלמות גדול, ומקבלת מחכמה עלאה ומשפעת בכל החכמות, שעל ידי זה נמשכין כל התקונים האלו הנ"ל.
והנה במאמר זה אות ב' מבאר שם מענין ידי הסמיכה וידי הכתיבה, ושעל ידי הסמיכה לרבי הגון שהנהגתו בבחינת משפטי אמת על ידי שיש לו אמונת חכמים בשלמות, אזי על ידי הסמיכה שאז מקבל חכמתו מבחינת יד ה' בבחינת ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, אזי מביא הארה וכח בכתב ידינו וכו'. ולפי עניות דעתי רמז גם בזה סמיכה להרב ר' נתן ז"ל, כאשר כבר רמזנו למעלה קצת בענין מה שבארנו קצת על המאמר קרא את יהושע סימן ו', ושגם במאמר כי מרחמם ינהגם בלקוטי תנינא סימן ז' שנאמר בשנת תק"ע שהיא שנה האחרונה של ימי חייו ז"ל, וגם שם מובא בסוף המאמר פסוק זה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו', ואז הבינו גם קצת מאנשי שלומנו שכונתו ז"ל להסמיך בזה את הרב ר' נתן ז"ל, בפרט לפי מה שמבאר לעיל מה שאמר לו רבנו ז"ל ואם יש לך אמונה וכו', מובן מזה שגם רבנו ז"ל הסכים למחשבותיו שיש לו אמונה שלמה רק שצריך לתקן עוד בחינת האמונת חכמים להאמין גם בעצמו ובחדושיו שהוא מחדש. ואם כן בודאי היה ראוי לסמיכה, מאחר שיש לו אמונת חכמים בשלמות וזוכה להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות מכל הלמודים שלומד, שזה בעצמו כל ענין החבורים הקדושים שחבר הרב ר' נתן ז"ל שהם ספרי לקוטי הלכות שהתחיל לחברם בחיים חיותו של רבנו ז"ל ובפקדתו ז"ל, אשר כל יסוד ענינם הוא רק על קטב זה, להוציא מכל הלמודים שהאדם לומד משפטי אמת והנהגות ישרות, הן מהלכות בשר וחלב ותערובות וכו', והן מהלכות טוען ונטען, וגבית חוב, ופקדון, ושומרים, וכל כיוצא בזה, וכמובא גם בהקדמה של ספר לקוטי הלכות, וחכם כזה בודאי ראוי לסמיכה.
ויותר יש לבאר בזה מענין ידי הכתיבה וידי הסמיכה, כי הרב ר' נתן ז"ל היה כתבן וסופר גדול וחבר ספרים הרבה, וגם כתב כמעט כל חבוריו הקדושים של רבנו ז"ל, ורבנו ז"ל בעצמו אמר עליו שיש לו חלק גדול בהספר לקוטי מוהר"ן, וכמעט שכל הספר הוא שלו (הינו על ידי הגעגועים והתשוקות גדולות וחזקות מאד שהיו לו לשמע חדושי תורה מרבנו ז"ל, וגדל זהירות וזריזות השתדלותו בזה לכתבן ולהעתיקם), ושמעתי מפיו הקדוש בפרוש, שכל חיותו והתחזקותו בעבודת ה' אחר פטירת רבנו ז"ל הוא רק על ידי הכתבים שצוה עליו רבנו ז"ל לחדש תמיד חדושי תורה ולכתבן בספר, וגם נשמע מפיו הקדוש שחקר הרבה בדעתו במה לזכות את העולם ולהאיר להם קצת מהרשימה הקדושה שקבל מרבנו ז"ל, ונתברר לו שהוא רק על ידי שיכתב ספרים רבים בענין זה ויפיצם בישראל וכו', שכל זה הוא על ידי בחינת ידי הכתיבה כנ"ל. ובאמת כל הכח הזה של ידי הכתיבה שלו, הכל הוא רק בכח ההארה הגדולה של הרוח חכמה שהאיר עליו רבנו ז"ל על ידי בחינת ידי הסמיכה, שזה בחינת כי סמך משה את ידיו עליו (וכאשר אמר לו רבנו ז"ל בפרוש כמו שמבאר במקום אחר).
נמצא מבאר, שרמז רבנו ז"ל בזה המאמר גם כן בחינת סמיכה להרב ר' נתן ז"ל, כאשר באמת היה מנהיג ישראל אמתי, וזכה את הרבים מאד אחר פטירתו של רבנו ז"ל, וכמעט שעקר ההשארה של רבנו ז"ל הוא רק על ידו וכמבאר במקום אחר, ואף על פי כן לא באר רבנו ז"ל ענין זה מפרש מטעמים הכמוסים אליו ז"ל וכנ"ל.
נמצא מבאר, שאחר פטירתו של רבנו ז"ל עדין נשאר איזה בחינת מנהיג הכולל לאנשי שלומנו הינו הרב ר' נתן ז"ל, רק שממילא מובן, שהזקנים המקרבים לרבנו ז"ל מכבר קדם התקרבותו של הרב ר' נתן ז"ל, בודאי היה קשה להם לקבל עליהם את הרב ר' נתן ז"ל למנהיג, ועל דרך שאמרו חכמינו ז"ל גם לענין משה ויהושע ממש, זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה וכו', בפרט כי רבנו ז"ל לא באר בפרוש. וגם להרב ר' נתן ז"ל היה קשה לקבל השררה והמנהיגות ולהשתרר קצת על זקני מקרבי רבנו ז"ל, אך על כל פנים לבני הנעורים הרוצים להתקרב אל ה' יתברך, אליהם בודאי היה הרב ר' נתן ז"ל לרעה נאמן ומנהיג אמתי.
ובזה תבין דבר נפלא ונעלם בהנהגת ה' יתברך והשגחתו הקדושה, מה שפטירתו של הרב ר' נתן ז"ל בעצמו היה בעת עוסקו לחדש חדושי תורה על מאמר זה של חדי רבי שמעון הנ"ל הינו בעת שעסק לחדש בהלכות ראש חדש הלכה ז', ושם מובן גם כן הרבה מהנ"ל, ועין שם גם כן, מענין ידי הסמיכה וידי הכתיבה וכו'. כי אחר פטירתו ז"ל צריכין להשתדל ביותר לילך עם מאמר חדי רבי שמעון הנ"ל, ולקים ככל הכתוב כנ"ל.
ובזה תבין קצת דבריו הקדושים שאמר ביום הסתלקותו הקדוש שהיה ביום ו' ערב שבת קדש עשרה בטבת שנת תר"ה, וקדם אור הבקר עמדו לפניו קצת מאנשי שלומנו, ושאל אותם, מה היו השלשה צרות שארעו לישראל בחדש טבת? והתחיל בעצמו לחשב אותם, הינו מה שסמך מלך בבל על ירושלים, ומה שמת עזרא הסופר, ומה שנכתבה התורה יונית. ואמר להם בזה הלשון, כבר מבאר בענין זה בחדושי, שכל השלשה צרות הם מבחינה אחת (ורוצה לומר בהלכות תענית הלכה ד' המיסד גם כן על ענין מאמר זה של חדי רבי שמעון הנ"ל), כי עזרא הסופר היה כותב ספרים הקדושים הינו ספרי תורה הקדושה, והיה ממשיך הארה גדולה בכתב ישראל, וכשמת ונסתלק אזי נחלש כתב ידינו ונתן תקף לכתבים שלהם, עד שגם התורה הקדושה נכתבה בכתב יונית, ועל ידי זה נתגרשין ישראל מארצם, כנזכר לעיל שעל ידי פגם אמונת חכמים אין שלמות להתורה כביכול, ואין יכולין להמשיך ההמתקה מבחינת קדש קדשים, ועל ידי זה נחלש כתב ידינו ונתן תקף לכתבים שלהם וגוזרין גרוש על ישראל. שזה בחינת השלשה צרות הנ"ל – מיתת עזרא הסופר שזה בחינת בטול כתב ידינו, ונתן כח לכתבים שלהם שזה בחינת מה שנכתבה התורה יונית, ונתגרשו ישראל מארצם שזה בחינת התחלת החרבן שהיה בטבת.
והאריך אז בענין זה קצת לבאר ביותר ממה שכתוב שם בהלכות תענית הנ"ל, כי יש גם עכשו אנשים צדיקים שעוסקים בזה, לכתב ספרים קדושים הבנויים על יסוד תורתנו הקדושה ועל יסוד אמונת חכמים בשלמות, ועל ידי ספרים הקדושים אלו נשלמת התורה בשלמות גדול, עד שמקבלת מחכמה עלאה בחינת אבן שתיה קדשי קדשים ומשפעת לכל החכמות, שעל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים כנ"ל. והצדיקים האלו, הם בחינת עזרא הסופר שהיה כותב ספרי תורה הקדושים בקדשה גדולה, וכשנסתלקין חס ושלום אלו הצדיקים, אזי מתחילין להתגבר ולהתפשט החבורים של החכמות חיצוניות אשר נתחברו על ידי הקלי עולם, אשר הם בהפוך ממש מבחינת אמונת חכמים, כי הם הם עקר המלעיגים על דברי חכמים, עד שרוצים להטות גם דעת תורתנו הקדושה אל שטות חכמתם הרעה והמטעית שנקראת בלשון חכמינו ז"ל חכמת יון, שזה בחינת מה שנכתבה התורה יונית, וזה גורם עקר החרבן והגליות וכל הצרות רחמנא לצלן. ואמר בזה הלשון בלשון אשכנז: אז עזרא הסופר ווערט נסתלק, זענין זעך מתגבר וכו'[813] כנ"ל.
והאריך קצת בענין זה איך שבעוונותנו הרבים מתפשט האפיקורסות בעולם, והעקר הוא רק על ידי פגם אמונת חכמים וכו'. וסים: אך עם כל זה אתה מרום לעלם ה', כי עלה אחת ודף אחד של החבורים והספרים הקדושים שנתחברו על ידי הצדיקי אמת בעלי אמונת חכמים בשלמות, יכריע ויעמד נגד כל החבורים הרעים שנתחברו על ידי המלעיגים על דברי חכמים, על כן למען ה' תראו להתחזק ולהתאמץ בזה בכל האפשר להדפיס את הספרים קדושים הנ"ל (כי אז היו כל דבריו הקדושים ז"ל בכתיבת יד עדין ולא נדפס בימיו רק חלק ראשון מהארח חיים) ולפרסם בישראל, למען יוכלו הכשרים לעמד ולהתחזק באמונתם הקדושה בשלמות.
ובשעה שדבר מזה לא הבינו עדין תכלית המכון כל כך, עד אחר שראו שנסתלק ביום זה עצמו, אז הבינו למפרע קצת כונת דבריו הקדושים ז"ל עד היכן מגיעים. וכן היה, שתכף אחר הסתלקותו התחילו להתפשט ולהתגבר הגזרות של למוד נערי ישראל כתבם ולשונם בבתי ספריהם שהם השקאליס, וההכנסה על זה היה שהטילו מס על ישראל לשלם בעד הדלקת נר של שבת, שמזה דבר גם כן ביום הנ"ל סמוך להסתלקותו ורמז שנוגע גם כן לענין מאמר זה הנ"ל, וכמבאר קצת בהלכות ראש חדש הלכה ז'. גם הגזרה של שנוי המלבושים ועוד כהנה וכהנה.
והרוח סערה של האפיקורסות הולך וסוער בכלליות ובפרטיות מה שאי אפשר לבאר כלל, אך זאת נחמתנו בענינו, מאחר שרואין שנתקימו ראש דבריו, בודאי בעזרת ה' יתברך יתקימו כל דבריו הקדושים ז"ל, שהספרים הקדושים הבנויים ומיסדים על יסוד אמונת חכמים בשלמות, בפרט הספרים הקדושים הבנויים על יסוד התגלות הדעת וחדושי תורתו של רבנו הקדוש אור האורות זצ"ל, המה יעמדו בעזרתינו סלה, ולא יאשמו כל החסים בו. ועין בהלכות תענית הנ"ל, מבאר שפרשת ויגש וההפטרה שלה מרמזין על כל התקונים המבארים במאמר חדי רבי שמעון הנ"ל, ועין גם בהלכות שחיטה הלכה ה' המחבר להלכות תענית הנ"ל; ופטירתו של הרב ר' נתן ז"ל היה ביום שישי ערב שבת קדש פרשת ויגש הנ"ל.