שמעתי מר' דוד צבי נ"י ששמע מזקנו הרב ר' ישעיה שלום ז"ל[816], שפעם אחת ספר רבנו ז"ל בזה הלשון: אני הייתי במקום אחד ושם נתנו לי ליינען[817], הינו שאמר הצרופי אותיות מכל התורה מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל"[818], ואמרתי את הליינען:
ואחר כך נתנו לי עוד הפעם ליינען, שאמר הצרופי אותיות בבחינת תשר"ק מן "לעיני כל ישראל" עד "בראשית", ואמרתי גם זאת הליינען:
ואחר כך חלקו את התורה לשני חלקים, והעמידו החלק האחרון מהתורה בראשונה, והחלק הראשון אחרונה, ואמרו לי שאמר הצרופי אותיות ולא יכלתי:
והיה לי בושה גדולה, אזוי וויא מען גיט א גוט אינגעל א ליינען אין ער קען ניט, אין סע שטייען דער בייא מענטשין האט ער בושה, האב איך מיך דערמאנט, וויא באלד חסרון איז זיך א חסרון הן בגשמיות והן ברוחניות[819], וזהו, "ותחסרהו מעט מאלהים"[820]:
האב איך ניט גיקענט דינען לה' יתברך בשמחה, האב איך זיך מישב גיווען, ווער בין איך שהמלך בעצמו יספר לי החסרון שלו כביכול, היש כבוד גדול מזה, ומזה בעצמו באתי לשמחה גדולה[821]:
וזהו "וכבוד והדר תעטרהו"[822] - במחין חדשין, ואז אמרתי הליינען הזאת (ועין לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן פ"ט):
[816] מי זה???
[817] = לקרוא.
[818] הערת המחבר: מזה יכולים להבין מעט גדולת רבינו ז"ל, כי התפאר עצמו בשיחותיו הקדושים אות כ"ב בזה הלשון: "התורה שלי גדול מאוד, ובכל מקום שאני משתמש עם צירופי אותיות היא גדולה ביותר וכו'".
[819] = כמו שנותנים לילד טוב לקרוא והוא לא יודע, ועומדים שם אנשים ויש לו בושה, אז נזכרתי, היות וחיסרון הוא הרי חיסרון הן בגשמיות והן ברוחניות.
[820] תהלים ח, ו.
[821] = אז לא יכלתי לעבוד את ה' יתברך בשמחה, התישבתי בדעתי, מי אני שהמלך בעצמו יספר לי החיסרון שלו כביכול, היש כבוד גדול מזה, ומזה בעצמו באתי לשמחה גדולה.
[822] תהלים ח, ו.