בספר חיי מוהר"ן[52] איתא בזה הלשון: כמה פעמים היה מדבר רבנו הקדוש הרבה עמנו, והזהיר אותנו מאד לקרב נפשות לה' יתברך, להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם כדי לעוררם ולהשיבם לקרבם לה' יתברך. ורצונו היה אפלו לדבר עם בני העולם שיחות חלין בעסקי העולם, אולי יצמח ויתגלגל מזה דבורים שיעוררו אותם לה' יתברך[53]:
ואפלו אם לא יפעל כי אם תנועה בעלמא שיכנס בהם איזה הרהור תשובה או התעוררות לפי שעה, גם כן טוב מאד[54], מכל שכן שיכול להיות שברבות הימים כשידבר עמהם ויחזר וידבר עמהם, אולי יזכה לעוררם באמת לה' יתברך ולקרבם לעבודתו יתברך, אשר אין דבר גדול מזה כמובא בכל הספרים בפרט בזהר הקדוש, כמו שכתוב שם[55]: 'זכאה מאן דאחד בידא דחיבא וכו' וקדשא בריך הוא משתבח בה בכל עלמין'[56]:
והוא ז"ל האריך לדבר עמנו כמה וכמה פעמים מזה, וזרז אותנו לזה מאד בכמה מיני לשונות, וכמה פעמים היה מבזה אותנו בבזיונות על שאנו מתעצלים בזה, ופעם אחת קרא אותנו עצים יבשים - על שאין אנו מולידים נפשות שיתקרבו לה' יתברך על ידינו. ופעם אחת בליל מוצאי שבת קדש, עמדנו לפניו עם כמה אנשים מהחשובים שלו, והוכיח אותנו מאד כמה שעות על ענין זה, וספר אז הרבה מענין זה, וגם היה רצונו שיסעו נסיעות בשביל זה - כדי לדבר עם בני אדם:
ואז כשדבר מזה להשתדל לקרב נפשות לה' יתברך כנ"ל, אז היה מתלוצץ מאלו המשתדלים לקרב לה' יתברך רק הפחותים במעלה מאד, כגון עניים ואביונים ועמי הארצות וכיוצא בזה אנשים השפלים במעלה. כי העקר הוא להשתדל לקרב לה' יתברך בני האדם הגדולים במעלה שיש להם איזה חשיבות, כי בני אדם כאלו קשה לקרבם מאד, וכשזוכה לקרבם אשרי לו, כי הוא דבר גדול מאד כשמקרב נפשות גדולות לה' יתברך. ואז אלו הקטנים והשפלים במעלה נופלים ונטפלים ממילא אליו ומתקרבים לה' יתברך, כי מתבטלים לגבי הגדול מהם שנתקרב לדרך האמת לה' יתברך:
ושאלתי אותו ז"ל מי הוא הגדול? השיב בחפזון [בדרך גערה, על שאני שואל דבר פשוט כזה], מי שהוא למדן יותר חשוב יותר, מי שהוא עשיר חשוב יותר, מי שהוא מיחס חשוב יותר. והמובן מדבריו היה, שכל מי שיש לו איזה חשיבות ומעלה מצד עשירות או מצד חכמה ויחוס, בודאי נשמתו גדולה וגבוהה יותר, וכמו כן יש לו יצר הרע גדול ביותר[57], וגם בו תלויים כמה נפשות ביותר. ועל כן העקר להשתדל לקרב מבני הנעורים החשובים שבעיר, כגון בני העשירים ואותן שמחזקים בלמוד, ואז הקטנים מתקרבים ממילא וכנ"ל:
גם דרכו היה, שלא היה משתדל לקרב זקנים רק בני הנעורים, כמובא בהאלף בית[58] שהנערים בקל להשיב אותם לה' יתברך מהזקנים. וכן ספר לי זקן אחד על עצמו, שפעם אחת כשהיה אצלו על חג השבועות בזאסלאב[59], אז אמר לרבנו ז"ל: רבנו קרבו אותי אליכם, השיב לו רבנו ז"ל, איני יכול לקרב זקנים. אחר כך שחק רבנו ז"ל קצת ואמר לו: תאמרו שכך הוא האמת שאיני יכול, בודאי אני יכול לקרב גם זקנים. אבל אף על פי כן לא נתקרב זה הזקן היטב לרבנו ז"ל כמו בני הנעורים. וכן מבאר בהתורה 'תעיתי כשה אבד' בלקוטי א' בסימן ר"ו החלוק שבין עול ימים לזקן עין שם, וכן שמענו וראינו כמה פעמים שקשה לקרב הזקנים[60], עד כאן לשונו:
[52] סימן תקמג.
[53] הערת המחבר: בהמעשה של הבעל תפלה (בספר סיפורי מעשיות מעשה יב) – כשנכנס הבעל תפלה לישוב לקרב אנשים לעבודת השם יתברך, היה מתנהג בחכמה, והיה משנה ומחליף עצמו אצל כל אחד ואחד בשינוי אחר, שאצל זה היה נדמה כעני, ואצל זה כסוחר. וכשהיה רואה שאינו יכול לפעול אצלם כוונתו (היינו לקרבם להשם יתברך), היה מרמה אותם בדברים, עד שלא היו מבינים כלל כוונתו הטובה שרוצה לקרבם להשם יתברך, ולא היה אפשר להבין כלל שכוונתו לזה, אף על פי שבאמת כל מה שדיבר עם בני אדם היה כוונתו רק לקרבם להשם יתברך וכו', עיין שם.
[54] הערת המחבר: עיין בהמעשה הנ"ל, מה שהשיב השומר להבעל תפלה לאחר שהרבה עליו דברים – ויתר מזה מה אני יכול לעשות, הלא אני יחידי בעלמא, ויש כנגדי בני המדינה שהם רבים. וזאת התשובה היתה קצת נחמה לבעל תפלה, כי הבין שהתחילו דבריו קצת ליכנס באזני השומר, וכן הלך הבעל תפלה להשומר השני וכו'. אף שבפועל ממש לא ראה מהם עדיין שום דבר הנוטה לזה, רק אדרבה מתנהגים כהנהגתם הראשונה, אף על פי כן גם דיבורים אלו ששמע מהם שכבר התחילו הדברים ליכנס באזניהם קצת ולבלבל אותם, ולעשות להם איזה ספק על כל פנים שלא יהיו חזקים כל כך בשיבושי דעותיהם וכו'.
[55] תרומה קכח ע"ב.
[56] = אשרי האוחז ביד הרשע להחזירו בתשובה וכו' והקדוש ברוך הוא משתבח בו בכל העולמות.
[57] עיין ליקוטי הלכות, ברכות השחר ג, ד.
[58] ספר המדות, תשובה חלק ב, ד.
[59] נסיעתו לזסלב חיי מוהר"ן קנג ועוד.
[60] עיין חיי מוהר"ן שצה; ליקוטי הלכות ברכות הראיה ושאר ב"פ ה, טז; תפילת המנחה ה, ו; שבת ו, ח; מתנה ד, יד.