מי שמסתכל בכל דבר על עצם האמת אין יכולין להטעותו לעולם, ואפלו אם לפעמים מטעין ומרמין אותו אינו נחשב בשם הטעאה כלל, אדרבא, השקרן והמטעה אותו הוא מטעה את עצמו. כמו למשל כשהסטרא אחרא והבעל דבר מקים בעולם איזה צבוע ומפרסם של שקר כדי לרמות הבריות כדי שיפלו על ידו למכמרת היצר הרע, הנה מי שהולך באמת לאמתו אינו יכול להכשילו, כי מי שמתקרב אפלו לצבוע ושקרן אבל כונתו באמת כי טועה את עצמו וסובר שהוא איש אמת, ואם היה יודע שאין רצון ה' יתברך להתקרב אליו אזי לא היה מתקרב אליו בשום אפן, רק שטועה וסובר שהוא צדיק אמת ושרצון ה' יתברך שיתקרב אליו, הנה זה האיש עובד את ה' באמת מאחר שכונתו לשמים, וסוף כל סוף יעזרהו ה' יתברך שיתגלה לו האמת ויפרד מהשקרן ויתחבר להצדיק האמת, וכן כיוצא בזה בכל הדברים, ובלבד שלא יטעה את עצמו שיאמר שכונתו לשמים ובאמת אינו כן, כי בחן לבות הוא יודע האמת שבלבבו איך כונתו באמת:
וזה כלל גדול ועצה נפלאה בעבודת ה' לכל אדם שבעולם מגדול ועד קטן, בפרט בדורותינו אלה שהתגבר השקר ובלבל את העולם מאד כמעט בלי שעור, ועקר העצה נגד השקר הוא האמת, הינו שלא יטעה את עצמו וירצה בלב שלם רק האמת לאמתו, ויבקש מה' יתברך שיזכהו לנקדת האמת, ואחר כך ימסר כל תנועותיו לה' יתברך, ואז איך שיוליכהו ה' יתברך כך הוא האמת. ואפלו אם רואה שעשה כן כמה פעמים ועדין לא זכה להאמת, ואפלו אם נודע לו לפעמים אחר כך שטעה עצמו באיזה דבר, אף על פי כן אם היה כונתו רצויה באמת רק לשם שמים לבד, אזי נחשב הכל לאמת, כי 'רחמנא לבא בעי'[297], וגם מי יודע דרכי ה' ונפלאותיו כי אולי זה דרכו והליכתו אל האמת, כי לפי מעשיו אי אפשר לו לזכות להאמת רק על פי דרכים האלה שעבר בהם. וכל הדברים האלה אי אפשר לבאר בפה ולא בכתב רק להמבין מדעתו: (שם, כד)
[297] ???