עקר 'חטא העגל' היה על ידי שפגמו בכבוד משה ותלמידיו הקדושים, על ידי שלא האמינו שגם אחר הסתלקות משה שהוא הצדיק האמת, גם אחר כך דבריו חיים וקימים לעד, וצריכים לקים דברי תורתו לנצח, כי דבריו הם "דברי אלהים חיים"[325] אשר הם קיימים לעולם:
כי עקר חטא העגל היה על ידי שהיו סבורים שכבר מת משה, כמו שכתוב: "כי זה משה וכו' לא ידענו מה היה לו"[326], הינו שלא חלקו על משה, רק שאמרו שעתה שכבר מת לדעתם, צריכין לבקש אחר במקומו, עד שנבוכו כל כך על ידי זה בדעותיהם המשבשות על ידי עצת ראשי הערב רב, עד שאמרו "קום עשה לנו אלהים" וכו'[327], ועברו תכף על 'תורת משה' ששמעו בעצמן על ידו מפי הגבורה "לא יהיה לך אלהים אחרים" וכו'[328], וכמו שכתוב: "סרו מהר מן הדרך אשר צויתם" וכו'[329]:
ועקר חטאם וטעותם על ידי שלא האמינו במה שלפניהם אמת ברור וזך ומתקן שהוא 'תורת משה אמת' שקבלו בסמוך, ועדין תלמידיו הקדושים קימים שהם אהרן וחור וכו'. ואפלו לפי טעותם שמת משה, היה להם להאמין שצדיק גדול כזה הינו משה רבנו, בודאי גם אחר הסתלקותו נשאר הרשימה מהארת דעתו בעולם הזה בבניו ותלמידיו וספריו הקדושים, כי זה עקר שלמות הצדיק כמבאר במקום אחר[330]. ואם כן היה להם לילך לתלמידיו הקדושים של משה רבנו ולבקש ולשאל מהם "הדרך אשר ילכו בה"[331] על פי תורת משה רבם. אבל הם לא רצו לצית אל תלמידיו של משה שמחו בהם, עד שהרגו את חור, ואהרן הכרח גם כן לעבר על דעתו ולעשות חפצם כמאמר רבותינו ז"ל[332]: (שם, כב)