עקר הכבוד והדרת פנים מגיע להצדיק שזכה לקנות 'אמת' שהיא עקר החכמה, ואמת הוא 'אור הפנים', על כן מגיע לו כבוד והדרת פנים. אך מחמת שאי אפשר שיהיה זה החכם יחידי בעולם, על כן בשבילו נברא כל העולם לצוות אליו, כמאמר רבותינו ז"ל, 'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ובשביל זה'[398]:
ועל כן החיות של כל העולם הוא בשביל זה הצדיק האמתי שזכה לקנין האמת, כי עקר החיות הוא אמת, כמאמר רבותינו ז"ל 'אמת סמא דחיי'[399], ועקר האמת זוכה זה שתקן מעשיו כראוי בתכלית השלמות, שהוא הצדיק האמת שזכה לברר בשלמות בזה העולם המעשה והבחירה, הטוב מן הרע האמת מן השקר. והוא הוא הזקן שקנה חכמה[400] שהוא אמת שהוא עקר החיות:
אבל אם כן מהיכן מקבלין חיות שאר בני העולם מאחר שלא זכו לברר האמת בשלמות כי אין מעשיהם עולים יפה, אך כל חיותם הוא על ידי הצדיק שעל ידו נמשך חיות לכל כידוע[401], ועל כן כל מי שסמוך יותר אל הצדיק הוא מקבל חיות יותר. כי באמת כל ישראל נקראין צדיקים[402], כי יש בכל אחד מישראל 'נקדה טובה' שהיא בחינת 'צדיק', אבל מחמת מעשיו שאינם כראוי נתחפה ונתעלם בחינת צדיק שבו שהיא הנקדה טובה שבו, ועל כן עקר תקון כל אדם הוא על ידי הצדיק האמת, כי כל מי שנכלל ומקרב אליו, על ידי זה מאיר בחינת הנקדה טובה שבו, ועל כן גם הוא בכלל צדיק:
אבל החולק על הצדיק, עוקר עצמו משרשו ואין יכול להאיר בו בחינת צדיק שבו, ועל כן הוא דיקא נקרא 'רשע', שהוא הפך הצדיק. כי מאחר שמעשיו אינם עולים יפה, וגם נתרחק ונתהפך מהצדיק, על כן הוא רשע, כי הפך הצדיק הוא רשע [כמו שכתוב "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים"[403], שזה נאמר על אותם שחלקו על משה]:
אבל כל מי שאינו חולק על הצדיק, אף על פי שאינו חכם דקדשה בשלמות, אף על פי כן כשמגיע לזקנה ושיבה צריכין לכבדו, כמו שנאמר "מפני שיבה תקום"[404], כי גם הוא מקבל ויונק מכבוד והדור פני הזקן דקדשה שקנה חכמה ואמת, מאחר שזכה לחיות כל ימי חייו שהם שבעים שנה, ולא חלק עצמו משרש חיותו שהוא הצדיק האמת, בודאי גם הוא זכה על ידי זה בימי חייו לברר איזה נקדות אמת שבשביל זה בא לעולם. כי מאחר שאינו חולק על הצדיק על כן גם הוא מקבל ויונק חיות אמתי שהוא אמת שמשם עקר הכבוד והדרת פנים כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל 'יכול אפלו זקן אשמאי' (פרושו רשע), הינו הרשע החולק על הצדיק שהוא הפך הצדיק, 'תלמוד לומר והדרת פני זקן – זה שקנה חכמה'[405]. הינו שעקר הכבוד והדרת פנים מגיע רק למי שקנה חכמה שהוא הצדיק, אך כל מי שאינו חולק עליו אזי הוא מקבל חיות ממנו, על כן כשמגיע לימי הזקנה צריכין להדרו גם כן כנ"ל, אבל לא לזקן אשמאי, שהוא מי שחולק על הצדיק האמת שחלק עצמו משרש חיותו שהוא הזקן דקדשה וכל חיותו מהסטרא אחרא שהוא אנפין חשוכין, ועליהם נאמר "ובזי יקלו"[406]:
ועל כן הרשע החולק על הצדיק נקרא בשם 'זקן אשמאי', הפך המקרבים והנסמכים על הצדיק האמת, שעליהם נאמר "פדה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החסים בו"[407], אבל החולק הוא נקרא 'אשמאי', כי אשם אשם בה'[408] ובתורתו הקדושה, מאחר שחלק עצמו מהצדיק האמת שהוא שרש וחיות הכל:
ועל כן גם השבטים הקדושים כשנתודע להם שזה עוון ופגם מה שחלקו על יוסף הצדיק, אמרו אז "אבל אשמים אנחנו על אחינו"[409], כי זה עקר האשם כשחולקין על הצדיק האמת, הפך "ולא יאשמו כל החסים בו" כנ"ל:
ועל כן שעור שיבה הוא שבעים שנה[410] שהם כנגד שבעים פנים לתורה, שהם עקר בחינת 'הדרת פנים' בחינת 'אמת' שזוכה הזקן שקנה חכמה, ועל כן הבעל שיבה שזכה לחיות כל שנותיו שהם שבעים שנה, ואינו רשע וחולק על הצדיק חס ושלום, אז בודאי זכה בימי חייו לברר איזה נקדות האמת, שהם עקר החיות שנמשך מהשבעים פנים לתורה, ועל כן מגיע גם לו כבוד והדור כנ"ל: (שם, כד-כה)