עקר מה שמקבל התלמיד מרבו, הוא מה שהיה נסתר ונעלם ממנו עד עתה והרב האיר עיניו עד שנתגלה לו מה שהיה נסתר ממנו. ומחמת שהנסתר הוא בחינת 'נשמע' בחינת 'תפלה' שהיא בחינת 'עמידה' והיא בחינת 'יראה' כמבאר בפנים:
על כן צריכין לעמד ולקום לפני הרב[416] ולירא ממנו[417], מחמת שהרב נגד התלמיד הוא בחינת 'נסתר' בחינת נשמע בחינת עמידה בחינת יראה כנ"ל. וגם בפני שאר זקנים וחכמים צריכין לקום מלפניו[418], כי מאחר שהוא 'זקן שקנה חכמה'[419] 'שקנה' דיקא, כי זכה להשיג מה שהיה נסתר ממנו והיה בבחינת 'תורת ה'', ועכשו כשמשיג זה הדבר היא בבחינת 'תורתו' וקנה זו החכמה וההשגה להיות שלו, ועל כן חיבים לקום ולעמד לפניו, כי הנסתר הוא בחינת עמידה:
וכן צריכין לעמד ולקום מפני בעל שיבה של שבעים שנה, כי שבעים שנה הם נגד בחינת שבעים פנים לתורה, ועל כן מי שזוכה לשיבה ועברו עליו כבר שבעים שנה, נמצא שהוא מקבל עכשו חיותו מבחינת 'הדרת פנים', מבחינת 'נסתר' שהוא בבחינת למעלה מכל השבעים פנים, ושם הוא בחינת הדרת פנים בחינת עמידה, על כן צריכין להדר פניו ולקום לפניו: (כבוד רבו ב)