הצדיק מברר ברורים ועושה גרים ובעלי תשובה, על ידי שני בחינות שהם בחינת 'יד ושם' המבאר בפנים, כי כמה נפשות באים אליו ומתדבקין בו רק מחמת שמו לבד, דהינו שאינו עוסק עמהם עדין לדבר עמהם ללמדם משפט ולהכניס בהם דעתו, רק ששמו לבד הולך ומתפשט בעולם, ועל ידי זה לבד הם מתדבקין בו ומתקרבין אל ה' יתברך, והם בבחינת הניצוצות הקדושים המתבררים בלילה, על ידי בחינת 'מלכות' שהיא בחינת 'אמונה' בחינת 'שם' בחינת 'נפש' בחינת 'לילה':
ואחר כך כשבאין אל הצדיק והוא מלמד אותם חכמתו "ומכלכל דבריו במשפט"[439] כפי מה שהוא יודע איך לדבר עם כל אחד ואחד, המשפט הזה הוא בחינת 'יד' בחינת 'אור הדעת', שהוא בחינת 'אור יום' בחינת הברורים הקדושים שנתבררין ביום, עין פנים: (גרים ג, כ)
[439] תהלים קיב, ה.