הצדיק האמת כל תשוקתו תמיד לעלות מדרגא לדרגא, ואפלו כשעולה למקום שעולה אינו מסתפק עצמו בזה כלל רק חותר ומתגעגע וכו' לעלות יותר ויותר, וכמבאר במקום אחר[619], וזה עבודת הצדיק כל ימי חייו:
אבל אי אפשר לעלות מדרגא לדרגא, כי אם על ידי ירידה שקדם העליה, וכל זמן שהצדיק חי בזה העולם, אף על פי שהוא גדול במדרגה עצומה מאד, אף על פי כן שיך אצלו איזה בחינת ירידה לפי בחינתו קדם כל עליה. אבל כשנסתלק ושם בעולם הבא אין שיך ירידה, והצדיק משתוקק גם שם לעלות בכל פעם יותר ויותר כי לגדלתו יתברך אין חקר[620], אבל אי אפשר לעלות כי אם על ידי ירידה ושם אין שיך ירידה כנ"ל:
על כן כשבא אחד על קברו הקדוש וצועק שימחל ויסלח לו ה' יתברך על רבוי עוונותיו ושיקרבהו לעבודתו יתברך, והצדיק מוריד עצמו למקומו של זה שבא על קברו להושיעו שם, ואזי נחשב להצדיק כאלו ירד בעצמו, ועל ידי זה הצדיק עולה עוד לעלא ולעלא וכו' לפי בחינתו, בבחינת 'ירידה תכלית העליה'[621], כי זוכה לחתר ולמצא עוד חסדים נפלאים ונעלמים מאד מאד ולגלות אותם מההעלם אל הגלוי, באפן שיוכל להושיע ולהעלות את זה, גם מאותה הירידה העצומה שהוא בה עכשו על ידי רבוי עוונותיו:
וזה עקר תענוג ושעשוע הצדיק יותר מכל תענוגי עולם הבא שיש לו, כשהוא עושה טובה נצחית לאיזה איש הישראלי שירד למקום שירד, כי זה עקר עבודתו בחייו ולאחר הסתלקותו שהוא עומד ומשמש עדין במרום, ועקר העבודה והשמוש לעזר לישראל בכלל ובפרט, והעקר להוציאם מצרות הנפש ומעמק ירידתו של כל אחד ואחד לפי בחינתו, ולגלות בכל פעם חסדים חדשים נפלאים שהם עקר גדלת הבורא יתברך, שנתגלין דיקא על ידי שמקרבין ומעלין את הרחוקים והירודים מאד מאד:
נמצא שדיקא על ידי האיש הזה שבא מירידה עמוקה כזאת להשתטח על קבר הצדיק להתפלל ולחתר משם לזכות לתשובה שלמה, על ידו דיקא זוכה הצדיק אחר הסתלקותו לבחינת 'ירידה תכלית העליה', ואז עולה הצדיק בעליה גדולה כזו וממשיך חסדים נפלאים כאלו, עד שיכול גם הרחוק והירוד הזה להתקרב לה' יתברך: (מתנה ה, כא)