כז

עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא בְּכֹחַ 'הַפְּשִׁיטוּת' הָאֲמִתִּי שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, כִּי בְּעֵת שֶׁעוֹסְקִים בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה אָז אָנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אָז אוֹרָם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר. רַק בְּעֵת פְּשִׁיטוּתָם הֵם מוֹרִידִים עַצְמָן אֵלֵינוּ בְּכַמָּה וְכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי לְחַיּוֹתֵנוּ לָנֶצַח, לְמַעַן יוּכְלוּ לָשׁוּב כָּל 'הַפְּשׁוּטִים' וְהָרְחוֹקִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל יְדֵי 'הַחֶסֶד חִנָּם' שֶׁמַּמְשִׁיכִין אָז כַּנַּ"ל:

וּמֵחֲמַת שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וּבוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, עַל כֵּן צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקֵי אֱמֶת עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי רַק הֵם יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת אֶת הַחֶסֶד חִנָּם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב וְלָשׁוּב אֲפִלּוּ כָּל הָרְחוֹקִים שֶׁבָּעוֹלָם: (בית הכנסת ה, טז)