כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק עוֹלֶה לְמַעֲלָה יְתֵרָה וּמַמְשִׁיךְ מַקִּיפִים עֶלְיוֹנִים יוֹתֵר, הוּא יָכוֹל לְהָאִיר בְּיוֹתֵר בְּ'דָרֵי מַטָּה' בְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁל "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"[124]:
וְלִפְעָמִים מִתְגַּבְּרִים הַפְּגָמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגַּם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּעֹצֶם הַשָּׂגָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָאִיר לָהֶם הַדַּעַת הָאֱמֶת - כִּי אִם עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הוּא מֻכְרָח לַעֲלוֹת בַּעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל כָּךְ (בִּשְׁבִיל תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל), שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת לְשָׁם כְּשֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בַּגּוּף עֲדַיִן בְּזֶה הָעוֹלָם:
וְעַל כֵּן הוּא מֻכְרָח לְהִסְתַּלֵּק, וְאָז עוֹלֶה לַמָּקוֹם שֶׁעוֹלֶה לְמָקוֹם עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד, וּמִשָּׁם מֵאִיר לְתַלְמִידָיו הַדַּעַת הָאֱמֶת עַד שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל אֲפִלּוּ הַנּוֹפְלִים וְהַיְּרוּדִים מְאֹד כִּי 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ', עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי זֶה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת'[125]:
וּמִבְּחִינָה זוֹ נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי עַל יְדֵי פְּגָמֵי יִשְׂרָאֵל וְהָעִקָּר עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת, לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת הַנַּ"ל - כִּי אִם עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה:
וְאָז עָלָה וְנִכְלַל בִּבְחִינַת 'רַעֲוָא דְּרַעֲוִין' תַּכְלִית הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, וּמִשָּׁם הֵאִיר לְתַלְמִידוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁל 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ', שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת 'יְהוֹשֻׁעַ', בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַתַּלְמִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְחַזְּקוּת. וְזֶה בְּחִינַת "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ"[126], וְנֶאֱמַר "אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה"[127], כִּי דַּיְקָא אַחַר הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה זָכָה יְהוֹשֻׁעַ לְהַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ:
וּבָזֶה פָּעַל לְדוֹרוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא בְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַד שֶׁיִּהְיוּ מֻכְרָחִים הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת 'מֹשֶׁה' לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'שְׁקוּלָה מִיתַת הַצַּדִּיקִים כִּפְלַיִם כְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ'[128] - וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן עַל זֶה הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וּמִכָּל שֶׁכֵּן בֵּין הַמְּצָרִים, - אַךְ אַף עַל פִּי כֵן "וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'"[129], כִּי דַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה וְהַגְּאֻלָּה וְיִתְהַפֵּךְ אֶבְלֵנוּ לְשָׂשׂוֹן, כִּי 'גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם'[130], כִּי דַּיְקָא עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתָם מַמְשִׁיכִין הֶאָרָה גְּדוֹלָה לְתַלְמִידֵיהֶם עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה: (נטילת ידים לסעודה ו, פא-פב פד)