יש צדיקים כאלו, שכשזוכין להשיג אור גדול ונפלא, אזי מעלימין האור יותר ויותר כדי שלא יהנו ממנו הרשעים והרחוקים:
והנה, אף שבודאי בהכרח להעלים ולגנז האור כי אין העולם כדאי להשתמש בו, אף על פי כן יש צדיקים גבוהים במעלה כאלו, שיכולים לעשות תחבולות כאלה, ולהלביש האור בצמצומים נפלאים ונוראים כאלה, עד שמאירים גם בהקטנים במעלה והנמוכים מאד מאד:
וכל מה שזוכין להשיג אור גדול ונפלא ביותר, משתדלין בתחבולותם להמשיך האור ולהאירו בהעולם יותר ויותר, כדי לקרב כל הרחוקים מאד ולרפאות כל החולים בחלי הנפש הגדולים ביותר רחמנא לצלן. כי זה עקר גדלת הצדיק לקרב הרחוקים ביותר, שזהו עקר גדלת ה' יתברך וכבודו:
וכן יש צדיקים שהם גדולים במעלה באמת, אך מעצם קדשתם אינם יכולין לסבל העולם, ועל ידי זה מורידין ומרחקין חס ושלום איזה אנשים מחמת שאינם יכולים לסבל מעשיהם המגנים:
אבל ה' יתברך אינו חפץ בזה "כי חפץ חסד הוא"[67], ורוצה שהצדיקים ירחמו על ישראל ויקרבו אותם תמיד אפלו אם הם כמו שהם, כמו שמצינו כמה פעמים שהקפיד הקדוש ברוך הוא על הצדיקים והנביאים שלא המליצו טוב על ישראל[68]:
ועל כן עקר השלמות הוא אצל אלו הצדיקים, שכל מה שמגיעין למעלה והשגה וקדשה יתרה הם משתדלין ביותר לקרב נפשות רבות יותר ויותר, אפלו החולים והגרועים מאד מאד:
וזה בחינת 'מעלין בקדש ולא מורידין'[69], דהינו שיזהרו שלא יורידו נפשות חס ושלום על ידי גדל קדשתם, רק אדרבא, להעלות אותם ביותר על ידי זה: (השכמת הבוקר ד, יא)