כשרוצה האדם לילך בדרכי התשובה אז צריך להיות 'בקי בהלכה', וצריך להיות לו שני בקיאות בחינת 'בקי ברצוא' 'בקי בשוב' 'בקי בעיל' 'בקי בנפיק', שזה בחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך"[164], הינו לאחז את עצמו בה' יתברך תמיד, הן בעליה הן בירידה, וזה עקר שלמות דרכי התשובה.
אך זה הבקיאות - אף על פי שבאמת העקר הוא 'פשיטות ותמימות', אבל זה הפשיטות ותמימות בעצמו לזכות להכניס זאת היטב בלב בני אדם - הוא עמק ונפלא מאד, ועל זה נאמר "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם וכו' וקמת ועלית אל המקום" וכו'[165], שהוא הבית המקדש שהוא בחינת 'נקדה העליונה' הנ"ל.
ועל כן שם עקר ההלכה ברורה, כי שם היו יושבין הסנהדרי גדולה והכהנים והזקנים ומבררין כל ההלכות. ועקר ההלכה ברורה ומשנה ברורה הוא לזכות להלכות כאלו שמכניסין קיום התורה, 'כי לא המדרש הוא עקר אלא המעשה'[166], ועל כן כל המבקש ומחפש אחר דרכי ה' ועבודתו יתברך היה צריך לעלות לשם ולקבל מהם.
ועכשו שחרב הבית המקדש בעונותינו הרבים, עקר התקון הוא על ידי הצדיקי אמת שהם בחינת 'משה' בחינת 'הבית המקדש', כי 'כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו'[167].
אבל צריכין לסבל בזיונות ושפיכות דמים הרבה קדם שזוכין להתקרב להם וגם אחר כך כנ"ל, ומכל שכן שצריכין לסבל כעס וקפידות שכועס עליו לפעמים רבו הצדיק בעצמו כי כל זה לטובתו. ואז זוכה להיות 'בקי בהלכה' הנ"ל, אשר הבקיאות הזה דהינו שיוכל להחזיק את עצמו בה' יתברך תמיד בכל מקום שהוא שם אפלו בשאול תחתיות ומתחתיו עד אין קץ ואין תכלית, זה הלמוד עמק ונפלא מאד, וצריכין לשקד הרבה על דלתי בית המדרש של אנשי אמת העוסקים בלמוד הזה, עד שיזכה לקים זאת באמת.
ועקר אריכת הגלות הוא מחמת שאין משתדלין להתקרב לצדיקי אמת לקבל מהם בקיאות הזאת.
כי צריכין לבקש ולחפש הרבה אחר רבי כזה שידע מבקיאות הזאת, כי אפלו גדולים ומנהיגים לאו כל אחד זוכה לידע מזה. ועל ידי ההשתדלות והבקשה והחפוש אחר הצדיק האמת, וסובל בזיונות ושפיכות דמים הרבה בשביל זה, על ידי זה זוכה לתשובה שלמה, על ידי שמקבל ממנו בקיאות בהלכה הנ"ל: (ברכת הפירות ה, יג)