כל מי שבא אל הצדיק בתוך כלל 'הקבוץ' הוא גם כן בכלל 'צדיק', כי באמת "ועמך כלם צדיקים"[194], כי יש בכל אחד מישראל 'נקדת האמת' שהוא בחינת צדיק ששם 'מקור השמחה', בחינת "שמחו צדיקים בה'"[195]. אך מחמת מרירת הגלות בכלל ובפרט נעלם בחינת 'צדיק' שיש אצל כל אחד, אבל תכף שמתקבצים אל הצדיק שהוא "איש אשר רוח בו"[196], מאיר בחינת 'נקדת צדיק' שיש אצל כל אחד, ועל ידי זה נתרבה השמחה בחינת "אור צדיקים ישמח"[197]:
וזה בחינת מה שאמר יוסף לאחיו "ועתה אל תעצבו"[198], כי מאחר שזוכין להתקבץ יחד אל הצדיק האמת בחינת 'יוסף', בודאי אין להתעצב עוד רק צריכים לשמח הרבה, בחינת "ברבות צדיקים ישמח העם"[199]: (שם, מב)