הצדיק עוסק בכל עת לתקן נפשות ישראל ולהמתיק מעליהם כל הדינים ולהצילם מכל מיני צרות ויסורין, וזה על ידי שמבטל את עצמו אל ה' יתברך בכל עת בתכלית הבטול, ואחר כך כשחוזר מהבטול (כי הבטול צריך להיות בבחינת 'רצוא ושוב'), אז על ידי אור הרשימה שנשאר אצלו מהבטול על ידי זה ממשיך תורה, ובזה ממתיק כל הדינים ומבטל כל היסורין. אך לפעמים הדין גובר כל כך חס ושלום, עד שהצדיק אינו יכול לבטל הדין על ידי הבטול של בחינת 'רצוא ושוב', רק מכרח לבטל עצמו בבטול גמור כזה עד שנסתלק לגמרי חס ושלום. וזה בחינת "כי מפני הרעה נאסף הצדיק"[213], ואז צריכין העולם להתעורר בתשובה מאד ולהסתכל על עצמן היכן הם בעולם, מה שגרמו בעונותיהם עד שנסתלק הצדיק בשבילם, כי אז הכל תלוי בהדור שנשאר אחריו, שצריכין לשים על לב מאד 'הסתלקות הצדיק', ולהתעורר בתשובה שלמה על ידי זה, ואז זוכין להמשיך אור מהרשימה שנשאר מהצדיק:
כי כל צדיק וצדיק כשנסתלק מן העולם, בודאי משאיר בעולם איזה רשימה טובה על ידי תורתו ומעשיו הטובים, ואז עקר ההמתקה על ידי הדור יתום שנשארו אחריו, שכשמתעוררים בתשובה אזי ממשיכין 'אור גדול' מהרשימו שלו, שעל ידי זה נמתקין ונתבטלין כל הדינים שבעולם. כי מחמת שהצדיק נסתלק למעלה והוא עכשו בתכלית הבטול הגמור אל 'אור האין סוף', על כן נמשך משם בכל פעם אור גדול ונפלא להרשימו שלו שנשאר בעולם הזה, אבל צריכין לזה על כל פנים איזה התעוררות מלמטה על ידי מעשי הדור הטובים, בכדי שיזכו להמשיך על ידי זה אור הרשימו של הצדיק שמאירה עתה לאחר הסתלקותו באור גדול ונפלא מאד, מחמת שהצדיק הוא עכשו בתכלית הבטול בשלמות. 'כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם'[214], ומה שאינם יכולים לגמר בחייהם, הם גומרים לאחר הסתלקותן דיקא. ומזה נמשך מה שלא היו ישראל יכולים לכבש ארץ ישראל ולכנס לשם עד אחר 'הסתלקות משה', ואז כבש יהושע את הארץ, והכל בכחו של רבו משה:
וכן מה שדוד המלך עליו השלום רצה לבנות הבית המקדש, ואמר לו ה' יתברך "והיה כי ימלאו ימיך" וכו'[215], כי תקון גדול כזה של בנין בית המקדש שבו עקר השגת התורה ושם הוא תכלית הבטול אל ה' יתברך ובו תלוי תקון כל העולמות, על כן לא היה אפשר לגמר התקון עד אחר הסתלקות דוד, והכל בזכותו של דוד. ועל כן באמת נקרא הבית המקדש על שם דוד, כמו שכתוב "ראה ביתך דוד"[216]: (תפלת ערבית ד, כ כא)