מַעֲלָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת אֵצֶל הַצַּדִּיק בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ קִבּוּץ גָּדוֹל מֵהַרְבֵּה אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָט הוּא רָחוֹק הַרְבֵּה מְאֹד מִקְּדֻשַּׁת הַצַּדִּיק הַדּוֹר, וְאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ רַק עַל יְדֵי כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִמְשֶׁכֶת הֶאָרָתוֹ, וְאָז יָכוֹל לְקַבֵּל כָּל אֶחָד בִּפְרָט גַּם כֵּן:
וְעַל כֵּן כְּשֶׁדּוֹרֵשׁ בָּרַבִּים, וְרַבִּים יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְקַבֵּל הֶאָרָתוֹ הַגְּדוֹלָה, וְאָז יָכוֹל גַּם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקַבֵּל הֶאָרָתוֹ בִּפְרָטִיּוּת: (תפילין ב, ד)