הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִתְגַּבֶּרֶת בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁרוֹצָה לְהַשְׁכִּיחַ אֶת הָאָדָם כְּאִלּוּ לֹא רָאָה טוֹב מֵעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים גַּם הוּא זָכָה לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל ה' יִתְבָּרַךְ וְאֶל הַתַּכְלִית שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ טוֹב, אַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזֵר וְשָׁב מֵ'הַבִּטּוּל', חוֹזֵר הָרָע וּמִתְגָּרֶה וּמִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר אַחַר כָּךְ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים:
וְהַתִּקּוּן לָזֶה עַל יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁזָּכָה לְ'תַכְלִית הַבִּטּוּל' בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, כִּי הוּא סוֹתֵם עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם אֲפִלּוּ כְּהֶרֶף עַיִן, וְעַל כֵּן הוּא יָכוֹל לְבַטֵּל הָרָע וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא לְגַמְרֵי: (נטילת ידים שחרית ד, ז)