אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים עוֹסְקִים בָּזֶה לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגוֹת אֱלֹהוּת עַל יְדֵי צִמְצוּמִים, אֲבָל כֻּלָּם צְרִיכִין לְקַבֵּל הַשָּׂגוֹת אֱלֹהוּת מִזֶּה הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּחָכְמָתוֹ צִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁיָּכוֹל לְקָרֵב כָּל הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת:
כִּי הוּא בְּחָכְמָתוֹ עוֹלֶה עַל כֻּלָּם בְּחִינַת "וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה"[70], וְהוּא מַמְשִׁיךְ שִׂכְלִיּוּת כָּאֵלּוּ, עַד שֶׁכָּל הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְכָל הָרְחוֹקִים הָרוֹצִים לְהִתְקָרֵב, כֻּלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, בִּבְחִינַת "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי"[71] שֶׁרָאָה יוֹסֵף בַּחֲלוֹמוֹ וְכֵן הֲוָה: (השכמת הבוקר ד, יח-יט)