יש צדיקים שממשיכים תורה שאין בה רק 'תוכחה ומוסר והתעוררות' לעבודת הבורא יתברך, אבל אין בה 'עצה' עדין איך להגיע לזה לזכות ל'קיום התורה', ואף על פי שגם זה טוב מאד, אבל העקר הוא אלו הצדיקים שזוכין להמשיך חדושי תורה כאלו שיש בהם עצות נפלאות לקיום התורה, שזה בחינת 'נבואת משה' שנתן לנו את התורה שהיא כלה עצות:
וזה בחינת מה שנחלקו רבותינו ז"ל[245] אם 'תלמוד גדול', או 'מעשה גדול'. ושניהם אמת, כי מן הלמוד והתורה הזאת שאין בה עצה רק התעוררות, בודאי המעשה גדול, כי זה כל כונת ההתעוררות להביא לידי 'מעשה', אבל הלמוד שהוא 'עצות' הוא גדול ממעשה, כי בלא זה לא ידע כלל מה לקים. וגם כי הלמוד של 'תוכחת מוסר' הוא נמשך רק מ'היחוד החיצון'[246], ועל כן מעשה גדול ממנו, כי 'מעשה המצות' נמשך מבחינת 'יחוד הפנימי', אבל הלמוד שהוא בעצמו התגלות העצות, זה נמשך מבחינת יחוד הפנימי, והוא כולל כל המצות והעצות, ועל כן בודאי הוא גבה יותר. אבל אף על פי כן גם הלמוד של תוכחת מוסר צריכין מאד, כי אי אפשר לעשות יחוד הפנימי בלי המשכת הארה להמחין מהיחוד החיצון, ועל כן שניהם כאחד טובים (עין אמונה אות מ"ה[247] שם מובא ענין 'יחוד החיצון ויחוד הפנימי' הנ"ל): (שם, טז יט)
[245] קידושין מ ע"ב.
[246] ???
[247] וז"ל: עיקר התורה ניתנה לבני אדם בזה העולם מחמת שהם 'בעלי בחירה'. וכל התורה והמצות תלויים באמונה, כמו שכתוב: "כל מצותיך אמונה", ואמרו רבותינו ז"ל: 'בא חבקוק והעמידן על אמונה'; אם כן, עיקר הבחירה של האדם הוא ב'האמונה', ועיקר הבחירה שיש להאדם בעניין האמונה נמשך בשרשו מסוד מה שמבואר בכתבי האר"י ז"ל בכוונות קריאת שמע ובשאר מקומות, כי יש יחוד עליון של 'אבא ואמא' [שהם בחינת 'חכמה ובינה' כידוע], ויש בבחינת זה היחוד שני מיני יחוד: כי יש בחינת 'יחוד החיצון של אבא ואמא', והיחוד הזה תדירי ואינו נפסק לעולם, כי הוא לצורך חיות כל העולמות וקיומם, ואם יתבטל רגע אחת חס ושלום, אז היו מתבטלין כל העולמות. ויש עוד בחינת 'יחוד הפנימי של אבא ואמא', והוא כדי לתת מוחין אל 'זכר ונקבה' כדי להוליד נשמות בעולם שהוא פנימיות העולמות; וזה היחוד אינו תדירי, כי אי אפשר ליחד היחוד הזה כי אם על ידי העלאת 'מיין נוקבין' שהוא על ידי שאנו ממשיכין בשעת קריאת שמע הארה למוחין מהיחוד החיצון הנ"ל כדי שיוכלו לעלות בסוד 'העלאת מיין נוקבין', ואחר כך עולין בסוד 'מיין נוקבין' על ידי 'מסירת נפש על קדושת השם', ועל ידי זה מיחדין יחוד העליון הפנימי הנ"ל שהוא לצורך המשכת הנשמות. ומבאר עוד שם, שההארה שמקבלין המוחין מהיחוד החיצון הוא כפי מדרגת המוחין אז, וכפי ההארה שמקבלין, כמו כן נעשה היחוד הפנימי והמשכת הנשמות הנ"ל, עין שם עוד בביאור יותר.