מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִמִּיתָה עוֹלָמִית, וּלְהִנָּצֵל מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּפִירוֹת, וְלִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהִיא עִקַּר הַחַיִּים, צָרִיךְ לִנְסֹעַ וְלָבֹא אֶל הַצַּדִּיקִים וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם, שֶׁזֶּה סוֹד אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עָרֵי מִקְלָט שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם, שֶׁהָיָה צָרִיךְ הָרוֹצֵחַ לָנוּס וְלִבְרֹחַ לְשָׁם. וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה עָרִים אֵלּוּ הֵם כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה תֵּבוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' שֶׁהוּא יְסוֹד הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (וְעַיֵּן אֱמוּנָה אוֹת מ"ח[248]): (שם, כח)
[248] וז"ל: ארבעים ושמונה תיבות שיש בפרשת "שמע ישראל", שהוא 'יסוד האמונה', יש כנגדן ארבעים ושמונה ערי הכהנים והלויים: "שש ערי מקלט" - כנגד שש תיבות שב'שמע ישראל'; "ועליהם ארבעים ושתים עיר" - כנגד ארבעים ושתים תיבות מן "ואהבת" עד סוף הפרשה כמובא. ואלו הארבעים ושמונה ערים קולטות ומצילות מסטרא דמותא, ועל כן צריך הרוצח בשגגה לנוס לשם, כי אמונה - עיקר החיים, והכפירות - סטרא דמותא; ועל כן ארבעים ושמונה ערי הלויים שהם בחינת "שמע", "ואהבת", שהם עיקר המשכת האמונה, על כן הם קולטות ומגינות מסטרא דמותא ומצילין את הרוצח ממיתה.