מב

הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא הַנְּקֻדָּה הַכְּלָלִית שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן הָעִקָּר הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיקִים וּלְדַבֵּר עִמָּם בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְהֵם יָאִירוּ וִיעוֹרְרוּ אֶת לִבּוֹ עַל יְדֵי נְקֻדָּתָם הַקְּדוֹשָׁה הַכְּלָלִית. וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְדַבֵּר גַּם עִם חֲבֵרָיו בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל מֵהַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נְקֻדָּה טוֹבָה דְּהַיְנוּ דָּבָר יָקָר מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁזֹּאת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בְּחִינַת צַדִּיק, וְיָכוֹל לְהַשְׁפִּיעַ וּלְהָאִיר וּלְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת מִמֶּנּוּ, וְכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְקַבֵּל זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה, בִּבְחִינַת וּמְקַבְּלִין דֵּין מִדֵּין. וְכֵן צָרִיךְ שֶׁיְּדַבֵּר כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁתָּאִיר הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁלּוֹ בְּעַצְמוֹ מִפִּיו לְלִבּוֹ, וְעַל יְדֵי כָּל זֶה מְבַטֵּל עָרְלַת לִבּוֹ דְּהַיְנוּ אַהֲבוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת שֶׁהֵם חֶרְפַּת לֵב, שֶׁהֵם שׁוֹבְרִים לִבּוֹ שֶׁל אָדָם: (שם סימן ל"ד)