צו

הצדיק האמת הוא רחמן מאד על ישראל, כי הוא מרחם ברחמנות האמתי על ישראל שהוא להכניס בהם הדעת הקדוש להודיעם כי ה' הוא האלהים ולהוציאם מעוונות, שזהו עקר הרחמנות על ישראל הגדול מכל מיני רחמנות, כי ישראל עם קדוש אין יכולין לשא עליהם המשאוי של עוון אפלו יום אחד (ועין תוכחה אות י"ז), כי הוא יודע מעלות קדשת ישראל ודקותם ורוחניותם איך הם רחוקים לגמרי מעוון ואין עוון שיך לאיש ישראלי כלל, על כן הוא מוסר נפשו בכל פעם עבורם להוציאם מעוונות, ולבקש מה' יתברך שיסלח להם לכל חטאתיהם:

גם הוא יודע איך להתנהג עם הרחמנות, שלא לרחם על אחד ברחמנות שמזיק לו חס ושלום ושלא לרחם על מי שאסור לרחם עליו. גם הוא משתדל להשאיר דעתו לדורות לנצח, שזהו עקר שלמות הצדיק אחר הסתלקותו, כי אפלו אם זכה הצדיק להסתלק ולעלות למעלה למעלה בתכלית המעלה, אף על פי כן אין זה שלמות להיות למעלה לבד, רק עקר שלמותו שיאיר אחר הסתלקותו למטה למטה גם כן, שישאיר בן ותלמיד שיקבלו דעתו הקדושה ויאירו דעתם בעולם מדור לדור לנצח. גם הוא יודע איך לדבר עם כל אחד ואחד, ולעשות סיג לדבריו לשתק במקום שצריך לשתק, כדי שלא יכנסו השומעים בקשיות ותרוצים שאסורים לכנס בהם (עין בפנים לקוטי תנינא סימן ז'):

גם הוא יכל ללמד ולהאיר בדרי מעלה ובדרי מטה, להראות להגבוהים במעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך בחינת מה חמית מה פשפשת וכו', ולהפך לדרי מטה שהם המנחים בדיוטא התחתונה מאד בתוך הארץ ממש בתכלית הירידה, להראות להם שעדין ה' עמם ואצלם וקרוב להם, לחזקם ולאמצם שלא יתיאשו חס ושלום בשום אפן בעולם. והוא כולל כל העולמות יחד עליון בתחתון ותחתון בעליון, ומקים כלם בגדל כחו. ועל ידי זה ממשיך פרנסה ממקור הרצון, ועל ידי זה כל מי שהוא איש חיל מקבל ממנו הפרנסה הזאת, וזוכה בשעת אכילתו להארת הרצון שירצה ויכסף וישתוקק לה' יתברך ברצון חזק ומפלג בלי שעור, עד שלא ידע כלל מה הוא רוצה וכו'. וכל זה זוכין על ידי הצדיק האמת ותלמידיו שינקו מדעתו הקדושה. על כן צריך כל אחד לרחם על עצמו, ולהתנפל ולהתחנן לפני ה' יתברך בדמעות שליש שיזכה לידע האמת לאמתו, שימצא מנהיג רחמן אמתי כזה שיוכל להוציא אותו מעוונות ולזכות אותו לכל הנ"ל, כי זה עקר הרחמנות מכל מיני רחמנות כנ"ל: (שם סימן ז')