לִבִּי יַקִּירִי, שֶׁהִבְעִיר וְהִלְהִיב אֶת לִבּוֹ כְּלַהַב אֵשׁ לַעֲלוֹת יַחַד עִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל אֶל הַצַּדִּיק הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת, נַחַל הַנּוֹבֵעַ רְפוּאוֹת חֲדָשׁוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת עַד אֵין סוֹף שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלּוּ מִימוֹת עוֹלָם, שֶׁמּוֹעִילִים לַכֹּל, אֲפִלּוּ לְחוֹלִים אֲבוּדִים כָּמוֹנוּ הַיּוֹם בַּחשֶׁךְ הַמָּר הַזֶּה. בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וְחַיִּים.
הָאָדָם הַבַּר שֵׂכֶל כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע וְהַתַּאֲווֹת מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מְאֹד מְאֹד בְּיוֹתֵר וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבְּרָם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה וּגְבוֹהָה מְאֹד מְאֹד וְאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת עוֹלָמוֹת בְּלִי שִׁעוּר תְּלוּיִים בָּהּ, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לְרַחֵם עָלֶיהָ לְבַל יְאַבֵּד אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת מְאֹד הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ, וְיִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִן הָעשֶׁק, וְהָעִקָּר עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק הָאֱמֶת.
הָסֵר כַּעַס מִלִּבְּךָ.