וְזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, שֶׁנִּזְכֶּה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה לִנְסֹעַ עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת נִמְנֶה גַם־כֵּן בֵּין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים וְהַתְּמִימִים הַמִּתְאַסְּפִים וּמִתְקַבְּצִים לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עַל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מַעֲלַת הַקִּבּוּץ שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ כַּמָּה וְכַמָּה הִתְפָּאֲרוּת וְשַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים אֲשֶׁר אַתָּה מְקַבֵּל בְּכָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה מֵהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים.
זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ נִכְלָלִים גַּם־כֵּן בְּהַהִתְפָּאֲרוּת וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים הָאֵלֶּה, וְאַל יִמְנָעֵנוּ מִזֶּה שׁוּם מוֹנֵעַ, וְאַל יְעַכְּבֵנוּ שׁוּם עִכּוּב, וְאַל יַטְרִידֵנוּ שׁוּם טִרְדָּא בָּעוֹלָם, רַק נִזְכֶּה תָמִיד בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, לֵילֵךְ וְלָבֹא וּלהִתְאַסֵּף אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, הַמִּתְאַסְּפִים וּמִתְקַבְּצִים אֵצֶל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים בְּכָל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. (ליקוטי תפילות ח"ב, כט)