הַהַבְטָחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ

ההבטחה הגדולה

כְּבָר הִבְטִיחַ רַבֵּנוּ זַ"ל בְּחַיָּיו וְיִחֵד שְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים עַל זֶה, שֶׁכְּשֶׁיִּסְתַּלֵּק כְּשֶׁיָּבוֹאוּ עַל קִבְרוֹ וְיִתְּנוּ פְּרוּטָה לִצְדָקָה וְיֹאמְרוּ אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנִּרְשָׁמִים אֶצְלֵנוּ בִּשְׁבִיל 'תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה' רַחֲמָנָא־לִצְּלָן - אָז יַנִּיחַ רַבֵּנוּ עַצְמוֹ לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב, וּבְוַדַּאי יוֹשִׁיעַ לָזֶה הָאָדָם.

וְאָמַר, שֶׁבְּהַפֵּאוֹת יוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַגֵּיהִנָּם, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאָדָם אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר - רַק מֵעַתָּה יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְאִוַּלְתּוֹ חַס־וְשָׁלוֹם. (חיי מוהר"ן, רכה)

בפאות אמשוך אותו מהשאול תחתיות

וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "אִיךְ וֶועל מִיךְ לֵייגֶען אוּן דֶּער לֶיינְג אוּן אִין דֶּער בְּרֵייט אִיךְ זָאהל אִים אַה טוֹבָה טְאהָן - בַּייא דִּיא פֵּאוֹת וֶועל אִיךְ אִים אַרוֹישׂ צִיהֶען פוּן דֶּייעם שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת" ["אֲנִי אֶשְׁתַּטַּח לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב בִּכְדֵי לְהֵטִיב עִמּוֹ - בְּפֵאוֹתָיו אֶמְשֹׁךְ אוֹתוֹ מֵהַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת"], אָמֵן. (הקדמת תיקון הכללי דפוס ראשון)

להיות על קברו זה "תיקון הכללי"

וְאָמַר שֶׁהוּא "תִּקּוּן הַכְּלָלִי", כִּי כָּל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ תִּקּוּן מְיֻחָד אֲבָל תִּקּוּן הַנַּ"ל לִהְיוֹת עַל קִבְרוֹ - הוּא "תִּקּוּן הַכְּלָלִי". (שיחות הר"ן, קמא)