רו

רַבֵּנוּ זַ"ל הוֹכִיחַ אֶת אֶחָד שֶׁהָיָה מְקֹרָב וְנִתְרַחֵק וְאַחַר כָּךְ חָזַר וּבָא אֵלָיו, עָנָה וְאָמַר: "אֲפִלּוּ אִם עוֹבְרִים כַּמָּה שָׁנִים וְאֵינוֹ נֶעְתַּק וְעוֹלֶה מִמַּדְרֵגָתוֹ, רַק הוּא עוֹמֵד בְּמַדְרֵגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה כְּבַתְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, אִם הוּא מְקֹרָב לַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי הַהִתְקָרְבוּת בְּעַצְמוֹ הִיא טוֹבָה מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ. הֲלֹא יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה דַּי לָהֶם, כִּי גַּם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה קָטָן לִפְנֵיהֶם, שֶׁאִם הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לַחְתֹּר תַּחַת הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיוּ חוֹתְרִים, וְעַל יָדִי נִתְקָרְבוּ לַה' יִתְבָּרַךְ וְכוּ'": (שָׁם)