תקמא

חֲרָדָה וְחַלְחָלָה אֲחַזַתְנִי עַד מְאֹד מֵרֹב צַעַר, וּמְרִירוּת לִבִּי עַד לֶב הַשָּׁמַיִם יַגִּיעַ, בִּרְאוֹתִי כִּי אַחֲרֵי כָּל הַטּוֹבוֹת וּפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר הִפְלִיא עִמָּנוּ אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת לְהוֹדִיעֵנוּ מֵאוֹר חָדָשׁ כָּזֶה, נַחַל נוֹבֵעַ, שֶׁהוּא פֶּלֶא נוֹרָא עִלָּאָה דְּעִלָּאָה הָעוֹלֶה עַל כָּל הַפְּלָאוֹת שֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, אַף עַל פִּי כֵן אַחֲרֵי כָּל זֶה חָדַר לְתוֹךְ תְּחוּמֵנוּ רוּחַ סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל, שֶׁהוּא הוּא הַשָּׂטָן שַׂר הַטַּבָּחִים שֶׁחוֹתֵר וְאוֹרֵב לִטְבֹּחַ וְלִשְׁחֹט אֶת הָאָדָם מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, וְרוֹצֶה לְהַפְרִיד בְּרִית אַהֲבָתֵנוּ וּלְקַלְקֵל וּלְבַטֵּל חַס וְשָׁלוֹם קֶשֶׁר חָזָק וְנְִצִחי כָּזֶה, אֲשֶׁר שָׂם ה' בֵּינֵינוּ [לְטוֹבָתֵנוּ וּלְטוֹבַת כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם]. כִּי הוּא לוֹטֵשׁ עֵינָיו וְחוֹרֵק שִׁנָּיו עַל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ לְדוֹר דּוֹר נַחַל נוֹבֵעַ. וְדַע אָחִי, שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים רַחֲמִים רַבִּים שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲמֹד עַל נַפְשֵׁינוּ לִלְחֹם עִם הַשָּׂטָן הַמְקַטְרֵג בְּכֹחַ וּגְבוּרָה גְּדוֹלָה, לְהַכְנִיעוֹ לְשַׁבְּרוֹ וּלְבַטְּלוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל. מִי יִתֵּן עֵינַי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה עַל עֲווֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים שֶׁגָּרְמוּ הַצָּרָה הַמָּרָה הַזֹּאת הַנּוֹגֵעַ לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּתְהַפְּכוּ עֲווֹנוֹתֵינוּ לִזְכֻיּוֹת בְּכֹחַ רַבֵּנוּ הַנַּחַל נוֹבֵעַ, וְנִזְכֶּה לְהִתְחַדֵּשׁ לְהִתְאַחֵז וּלְהִתְאַחֵד יַחַד בְּאַהֲבָה בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם בְּהַמַּנְהִיג הָאֱמֶת הַגָּנוּז וְצָפוּן: (שָׁם)