תקמ

אֲהוּבִי אָחִי, לִבִּי וְנִשְׁמָתִי, חֲזַק וֶאֱמַץ וּשְׂמֹחַ תִּשְׂמַח בְּכָל עֹז וְשִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ בִּגְדֻלַּת חַסְדֵּי ה' אֲשֶׁר גָּמַל עָלֶיךָ, שֶׁזָּכִיתָ לְמַתָּנָה טוֹבָה כָּזֹאת לֵידַע וּלְהַאֲמִין בְּהַמַּנְהִיג הָאֱמֶת נַחַל נוֹבֵעַ אֲשֶׁר בִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ הַנּוֹרָא מְאֹד בְּוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב ה' אוֹתְךָ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כִּי הוּא הוֹלֵךְ לְפָנֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, "מֵאַחַר וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, מַה לָּכֶם לִדְאֹג". אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ שֶׁבָּאנוּ לָעוֹלָם בְּעֵת כָּזֹאת שֶׁנִּתְגַּלָּה בּוֹ אוֹר הָאוֹרוֹת צַח הַצַּחְצָחוֹת, פֶּלֶא פְּלָאוֹת כָּזֶה שֶׁהוּא כָּל עִקַּר יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ חִיּוּתֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ וְנֶחָמָתֵנוּ בָּזֶה וּבַבָּא: (שָׁם)