שמעתי מאנשי שלומנו, שמוהרנ"ת ז"ל שח פעם בארכה השתלשלות בנין הקלויז באומן והסבות שגרמוהו והביאוהו לידי כך, שיעסק בבנינו אף על פי שידע מראש שבהכרח שזה יהיה כרוך בהרבה בטול תורה ותפלה ועבודת ה' וזמן רב יגזל ממנו מעתות קביעות שעוריו ולמודיו ושיחותיו עם אנשיו וקרוב שאר אנשים לעבודתו יתברך ושאר עסקיו ועניניו. וגם ספר איך שעברו עליו כל מיני צער ויסורים וטלטולים קשים ונסיעות רבות בכל העירות שישבו שם אנשי שלומנו כדי לעוררם על נחיצות הדבר הנשגב הזה שהוא יסוד קיום הראש השנה של רבנו ז"ל. והאריך אז בשיחתו לתאר המכשולים הרבים שעמדו אז בדרכו עד שהשיג בחסדו יתברך הרשיון לבנות והמגרש וחמרי הבניה והאמנין והפועלים העוסקים במלאכה ושאר ענינים הקשורים לבנין קדוש זה. ומאידך גיסא עצם החששות והפחדים הנוראים מהחולקים והמתנגדים שיעוררו המחלקת וישתדלו למנע הבניה בכל האפנים והאמצעים שברשותם, וגם המלשינות אצל השררה כמנהגם. אבל אתה מרום לעולם ה' שאחרי כל ההרפתקאות והמארעות הללו היה השם יתברך בעזרו, וזכותו וכחו הגדול של רבנו ז"ל עמד לו, לגמר בכי טוב הבנין הקדוש והנפלא הזה המשמש לבית מקדש מעט ובנוי לתלפיות לדורשי ומבקשי ה' לתורה ותפלה ועבודת ה' על פי דעת רבנו ז"ל, והעקר שהוא מקום מרוח ביותר עבור כל הקבוץ הקדוש המתאספים על ראש השנה לרבנו ז"ל העוסק אז בתקון העולם יותר מכל השנה כידוע לנו, וזאת אחרי שסבל הקבוץ הקדוש למעלה מעשרים ראשי שנים טלטולים רבים ממקום למקום עד שזכינו לבוא אל המנוחה ואל הנחלה בעזרתו יתברך. (שמעתי מרבי יצחק מאיר קורמן, מרבי לוי יצחק בנדר, ומרבי אליהו חיים רוזין).
טוען...