הרב החסיד מורה צדק דקהלת קדש סוקולוב רבי מרדכי סוקולובער ה' יקם דמו הלברשטאט, מגדולי וחשובי חסידי ברסלב בפולין [יארצייט ט"ו בשבט], היה איש מורם מעם בגאונותו ולמדנותו וחסידותו וענותנותו, גם היה לו יד ושם בלמוד הקבלה, והאדמו"ר הרב מסוקולוב היה מכבדו כערכו באהבה רבה ובחביבות יתרה והחשיב אותו עד למאד, וכשהיה נוסע לפרקים לדרכו היה מצוה לרבי מרדכי למלא מקומו בהוראה. ושמעתי מידידנו החסיד רבי מאטיל יגלניק ז"ל שבתקופה הקשה שנסגרו הגבולות בין פולין לרוסיא ואי אפשר היה בשום אפן לנסע לאומן על ציונו הקדוש ובפרט על ראש השנה, והרצונות והכסופין אצל אנשי שלומנו לנסע לשם גברו עד מאד עד כדי כך שעשו כל מיני עצות ותחבולות ואפלו מסירות-נפש תוך כדי סכנות נפשות לגנב הגבול ולשחד השומרים בכספים ובבקבוקי "וואדקע" ויין שרף, ורק בודדים הצליחו לעבר הגבול בשלום ולהגיע לאומן, אבל יתר האנשים, חלק חזרו בשלום, וחלק נתפסו ונכלאו, ואחדים מהם נהרגו על ידי השומרים.
וספר הנ"ל, אשר פעם לפני ראש השנה בהיותו כבר בלובלין להיות שם עם הקבוץ של אנשי שלומנו בראש השנה, התבודד רבי מרדכי בעליה או באיזה חדר מיחד ושהה שם זמן רב, כשיצא משם אמר לכמה יחידים מאנשי שלומנו שהוא יודע לכון שם קדוש אשר על ידו יוכל להגיע לאומן בקפיצת הדרך על ראש השנה, אמנם אין זה רצון רבנו ז"ל כי אמר: "צו מיר פארט מען מיט וואגין אין פערד, נישט מיט קיין שמות" (אלי נוסעים בעגלה וסוסים, לא עם "שמות") (כידוע הספור מהשוחט באומן, הובא באבני"ה ברזל עליו השלום, ועוד יספר בזה אם ירצה השם), ועל כן הוא מנוע מלעשות כזאת, אבל לולא זאת היה יכול בקלות להגיע לשם.
ואמר רבי מאטיל הנ"ל שלא היה זה פליטת פה ופטומי מילי בעלמא, כי מי שהכיר מקרוב את רבי מרדכי סוקולובער ידע היטב שהוא שומר פיו ולשונו ואינו מדבר בגזמאות ובדברי הבאי או בדמיונות שוא. ואמר רבי מאטיל שרבי מרדכי דבר זאת מתוך דמעות בעיניו וכסופים וגעגועים עזים לציון רבנו ז"ל, והאריך אז מנחיצות הנסיעה לאומן על ראש השנה אצל שר העולם אשר כל תקון העולם תלוי בזה וכו', וכל העומדים שם חיל ורעדה יאחזון מדברים נוקבים אלה.