עוד שמעתי מהר"ר אליהו חיים רוזין ז"ל, שפעם אחת נסע למעז'בוז' ביחד עם החסיד המפלג המכנה נשקע (רבי נחמן מטולטשין ה' יקם דמו בן הרב רבי שכנא ז"ל בן הרב רבי דוד צבי ז"ל בן הרב רבי יצחק ז"ל בן מוהרנ"ת ז"ל) להשתטח על ציונו הקדוש של הבעל שם טוב זצוק"ל זכותו יגן עלינו אמן, בחזירתם משם בקשו מהשמש הזקן של בית מדרשו של הבעל שם טוב שיתן להם איזה ספר להגות בדרך, ונתן להם חמש ישן ועתיק, כשפתחו את החמש הבחינו בדף הכריכה מבפנים כתוב בכתב יד ישן מאד על כל הדף.
רבי נשקע שהיה מאמן קצת לקרא בכתב ישן, הצליח בסיעתא דשמיא ובקשי רב לפענח מלה במלה משך שעה ארכה את כל הכתב הישן הזה, והיה כתוב שם ספור נפלא מאד, וכך היה בערך לשונו שם: פעם אחת פגש הפויפס (הכמר הגדול) את הבעל שם טוב ושאל אותו איפה מרמז בתורתכם שרק אלקיכם מלככם. וענה לו הבעל שם טוב שגם השאלה וגם התשובה מרמז בפרשתנו השבוע בתבות "אם בחקתי" וכו' – "אם" ראשי-תבות א'מות מ'שאלין א'יה מ'לכנו א'נו מ'שיבין א'לקינו מ'לכנו. "בחקתי" ראשי-תבות ב'וראנו ח'לקנו ק'ים ת'מיד י'מלוך. ושוב שאל הפויפס ואיפה מרמז בתורתכם שאלהינו אינו מלך, ענהו הבעל שם טוב שגם זאת מרמז במלים האלה: "אם" ראשי-תבות א'בל מ'לככם א'ינו מ'לך א'לא מ'מזר. "בחקתי" ראשי תבות ב'כן ח'נקוהו ק'ברוהו ת'ולעים י'אכלוהו. עד כאן הכתב יד הזה. מעשה פלא.