שמעתי מפי החסיד הלמדן רבי נחום יצחק פראנק ז"ל ששמע בעצמו מפי השוחט הירושלמי הנודע רבי שמעון ברגמן ז"ל שספר אשר היה דרכו לנסע לבית המטבחים עם עוד כמה שוחטים באשמרת הבקר לשחט שם, פעם אחת בעת נסעו לשם והדרך עובר לא רחוק מאזור מערת שמעון הצדיק (כמו היום) והנה כשעבר בנסיעתו קרוב לאזור המערה הוא שומע קולות וצעקות מחרידות ונוראות, ויתפלא מאד מי יכול לצעק בשעה כזו שעדין לא האיר היום ובחוץ חשך ואפלה וגם גשמים עזים יורדים בשטף. ויאמר להנהג שיעצר את רכבו כי אינו יכול להמשיך בנסיעתו והוא מכרח לרדת ולראות מהיכן בוקעים הזעקות האלו, אולי איזה יהודי נמצא במצוקה או בסכנה וקורא לעזרה וצריכים להצילו.
כשירד מהרכב והלך מעט, הבחין שהקולות באים מכוון המערה וזרז עצמו ללכת לעבר המערה, כשהגיע לשם מה הוא רואה שאיש אחד יושב ליד פתח המערה כי השער היה סגור וצועק בקולי קולות, נגש אליו להוכח ולראות מי הוא האיש הלזה היושב תחת גשם שוטף כזה וצועק נוראות, ומחמת שהיה חשוך בכל האזור הזה על כן כשהגיע סמוך לו קרא אליו בקול הרבה פעמים: רבי יהודי מי אתם? אבל אין עונה והאיש לא קם ולא זע רק ממשיך בקולותיו, ויתקרב אליו עם הפנס שבידו והאיר בפניו ויסתכל היטב היטב ונבהל ונשתומם מאד הלא זהו רבי שמואל שפירא החסיד המתבודד יושב לו לבדו ועובד השם בהצנע לכת בלתי יודע לאיש, והוא, רבי שמעון שוחט, תפס אותו במעשהו הנורא הזה בהשגחה נפלאה, ויצעק אליו: רבי שמול! מה קרה אתכם? איך אתם מסכנים עצמכם לשהות כאן בשדה פתוח באישון לילה והגשמים שוטפים והקר עז? הלא אתם רטבים כבר עד העצמות ואתם עלולים חלילה להתקרר, לא מצאתם לכם מקום אחר להתבודד ולא תחת הגשם? וכך הפציר לו במלים הרבה והתחנן אליו שילך למקום בטוח יותר, אבל מה גדלה השתוממותו ותמיהתו שבעתים כאשר רבי שמואל דנן עונה וצועק לעמתו בקולי קולות בזה הלשון: "יצר הרע אוועק! יצר הרע אוועק!" (יצר הרע לך! יצר הרע לך!) וכך צעק לו המון פעמים עד שרבי שמעון שוחט השתכנע שלא יועיל לו שום דבורים ותחנונים ולא יוכל להזיזו ממקום ישיבתו, ובינתים גם הגשם שוטף וחבל להתמהמה כאן, וגם היה נחפז אז למהר לבית המטבחים לשחט, ובכן מה עשה? פשט את מעילו וזרק על רבי שמואל לפחות להגן עליו משטף הגשמים ככל האפשר שלא יצטנן ויתקרר חלילה, וכך הלך לו לדרכו.
ורבי שמעון שוחט, כשספר המחזה הנורא הזה אמר כי לולי שראה זאת במו עיניו לא היה מאמין בשום אפן הנמצא איש כזה בדורנו כמו רבי שמואל שהתעלה כל כך להיות דבוק בעבודת בוראו עד שלא הרגיש כלל מה מתרחש מסביבו ולא יעצרנו הגשם והשלג (כמו הלל הזקן בשעתו ששכב תחת השלג שהערם עליו על ארבת בית המדרש ולא הרגיש כלל כמספר בגמרא יומא לה ע"ב) עד כאן הספור ששמעתי מפי הנ"ל.
אמר הכותב: ונתקים בו אז הכתוב "ויזעק שמואל אל ה' כל הלילה" כי מי יודע כמה שעות התמהמה שם ואולי ערך שם גם תקון חצות כדרכו הרבה הרבה פעמים במקום קדוש כזה מקום גניזת שמעון הצדיק שהיה משירי כנסת הגדולה (כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות). וגם ביום חפתו היה במערה זו והיה בהתפשטות הגשמיות וכו'. כזה היה איש קדוש רבי שמואל שבודאי זה לא היה הפעם היחיד הראשון אצלו בעבודה נוראה מעין זו כי גם בזמן שלגים ורוחות עזות היה מתבודד בשדות ומערות ובקברי צדיקים, והמון פעמים אין מספר היה מסתתר אפלו מחבריו והולך לבדו לאיזה יער להתבודד שם כשאין בני אדם רואים ושומעים ומפריעים לעבודתו הצנועה והנסתרה ונתקים בו "כיושב בסתר לחלות פני מלך מראה כהן" - כך תאר הפיטן (בפיוט "כאהל הנמתח" וכו' אחרי סדר העבודה במוסף יום הכפורים) איך היה נראה הכהן גדול בשעת עבודתו ביום הכפורים, וכבר ידוע שגם רבנו ז"ל תאר במלים אלה את תלמידו רבי אהרן ז"ל הרב דברסלב כששלח את מוהרנ"ת אליו וראה אותו יושב בשלחן בעינים בוכיות כנראה מתבודד אז. וכבר אמרו חז"ל (הוריות יג) על הפסוק (משלי ג) "יקרה היא מפנינים" שהתלמיד חכם יותר גדול מהכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. ומובן שתלמיד חכם אמתי כמו רבי שמואל בודאי היה למודו בתורה הלוכו והנהגתו ועבודתו לפני הבורא גבוהה מאד מאד וכו'. (שמעתי מרבי מרדכי אלעזר רובינשטיין שהלך הרבה פעמים עם רבי שמואל להתבודד וכו'. ועוד חזון למועד להאריך בזה).