ספר לי רבי הירש לייב ליפל, שבהיותו כמה פעמים במוסקבא לרגל בקשת התר יציאה מרוסיא כדי לעלות לארץ ישראל, ואכסניא שלו היתה על פי רוב אצל החסיד רבי משה מוסקובר (ירוסלבסקי) ועל פי חק הקומוניסטים אסור היה להחזיק בבית אנשים זרים שלא מתושבי מוסקבא, והענש על זה היה חמור מאד עד כדי משלוח לסביר, אבל רבי משה הנ"ל הסתכן במסירות-נפש על מצות הכנסת אורחים ולא השגיח על החק.
וספר רבי הירש ליב שכמה פעמים חשקה נפשו לזמר הזמירות במוצאי-שבת בקול רם כדרכו תמיד, אבל זאת לא היה יכול לעשות בבית רבי משה הנ"ל, כדי לא לעורר עליו חשד מהשכנים ומהבולשביקים העוקבים אחרי הזרים, ולכן מצא לו עצה טובה לצאת לרחוב העיר ועשה עצמו כשכור כמו שאר השכורים הנכרים הנמצאים אז ברחוב כמנהגם, והתחיל לשיר אז הזמירות בצעקות ובקולי קולות כאות נפשו, ולפעמים בדרך הלוכו היה דוחף איזה גוי כדי שיתרחקו ממנו כי על פי חקם היה אסור לנגע בשכור, ויוכל לזמר באין מפריע, ואמר רבי הירש ליב שהשמחה והחיות וההתעוררות שהרגיש אז בעת הזמירות בפרט בהזמר "אדיר אים ונורא" לא יסלא בפז, וכשהגיע לזמר "אליהו הנביא" בתבות "איש סחו אחריו ה' הוא האלקים" צעק אז בקולי קולות ובכל הכחות שבע פעמים "ה' הוא האלקים", וחשב שגם אליהו הנביא נשאר נביא ה' לבדו בין תשע מאות וחמשים נביאי הבעל והאשרה, והנה גם הוא נמצא כעת ברחוב מלא שכורים ונגינות שותי שכר והוא לבדו לבו לשמים בזמירות שירות ותשבחות וכו'.
אמר הכותב: עין בימי מוהרנ"ת חלק ב' שמוהרנ"ת ז"ל ותלמידו רבי יהודה אליעזר רקדו על הספינה עם המאטראסין, אבל הם רקדו ושמחו ולא ידעו מה שמחתם, ואנחנו תהלה לא-ל רקדנו ושמחנו שאנו זוכים לילך לארץ ישראל להכיר את מי שאמר והיה העולם. ומביא שם המשל הידוע מהתולדות בשם הבעל שם טוב ז"ל "הם רקדו ושמחו מהוללות ושכרות" וכו' עין שם.