(קסח)

ספר לי החסיד רבי יענקל כהן (רבי יעקב זאב ברזסקי ז"ל), שהוא וכמה מאנשי-שלומנו נכנסו לבקר את הישיש רבי נפתלי כהן (חותנו של רבי אברהם ב"ר נחמן ז"ל) שהיה חולה ותשוש מאד וקרוב לפטירתו, ורבי יענקל בהיותו כהן נזהר מאד שלא להיות בביתו בזמן הפטירה, והשגיח על פניו לראות אם אין לו סימני גסיסה. ובתוך כך בקשה זוגתו של רבי נפתלי שישתה קצת להחיות את נפשו, והוא סרב לשתות, כנראה שידע שלא יתמהמה עוד הרבה בזה העולם, אבל אנשי-שלומנו הפצירו בו מאד שיעשה רצונה כי יש לה צער גדול מזה, ובכן התישב בכל כחו על מטתו וברך ברכת שהכל בקול ובדבקות עצומה, וכשהגיע לתבות "שהכל נהיה בדברו" התלהב מאד ואמרם בהדגשה יתרה וברכתו עשה רשם גדול עליהם, ושתה קצת ואחר כך אמר אז להנוכחים שתבות אלו; ש'הכל נ'היה ב'דברו, הם ראשי תבות נ'חמן ב'ן ש'מחה - כי הוא השיג דבר ה' שמשם נמשך כל הרפואות שבעולם (עין בלקוטי מוהר"ן תנינא סימן א' באריכות מזה). וסמוך לזה אחרי שעה מועטת נפטר לעולמו לחיי עד, אשרי לו ואשרי חלקו ששם רבנו ז"ל היה שגור בפיו ברגעי חייו האחרונים, והוא הוא אשר זכה לבנות הקלויז באומן בשנת תרס"ג אשר עד היום הבנין עומד וקים, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים במחצת רבנו ז"ל.