בְּטוּלְטְשִׁין קָרְאוּ אֶת הָאַחִים רַבִּי דָּוִד צְבִי וְרַבִּי מִיכְלִי נֶכְדֵי מוֹהֲרַנַ"ת "דִיא קִינְדֶער" ("הַבָּנִים") הֵם גָּרוּ בְּבִנְיָן אֶחָד שֶׁיָּרְשׁוּ מֵאֲבִיהֶם רַבִּי יִצְחָק בֶּן מוֹהֲרַנַ"ת, שְׁנֵיהֶם עָבְדוּ בְּהַפָּאסְט (בַּדֹּאַר), רַבִּי דָּוִד צְבִי הִפְסִיק לַעֲבֹד בַּפָּאסְט בִּהְיוֹתוֹ בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה וּמָסַר זֹאת לְבָנָיו, וְרַבִּי מִיכְלִי הֶחֱזִיק אֶת הַפָּאסְט עַד הַסּוֹף, וּפַעַם אָמַר רַבִּי דָּוִד צְבִי לְאָחִיו: "מִיכְל! בִּיזְן גְרוּב אַרַיין דַארְפְסְטוּ גֵיין אִין דֶער פָּאסְט?! (עַד הַקֶּבֶר צָרִיךְ אַתָּה לָלֶכֶת לַדֹּאַר?!" - כְּאוֹמֵר, אֵינְךָ צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁקוּעַ בְּעִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה בְּגִיל הַזִּקְנָה, רַק לַחְשֹׁב עַל הַתַּכְלִית וּלְהָכִין צֵידָה לַדֶּרֶךְ לְעָלְמָא דְּאָתֵי).
אֲבָל רַבִּי מִיכְלִי לֹא עָנָה אוֹתוֹ כְּלוּם, וְרַבִּי דָּוִד צְבִי לֹא יָדַע לָמָּה הוּא מִתְעַקֵּשׁ דַּוְקָא לְהַחֲזִיק אֶת הַפָּאסְט, אֲבָל אַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי מִיכְלִי יָרְשׁוּ בָּנָיו אֶת חֶלְקוֹ בְּהַפָּאסְט וְנִסְתַּבְּכוּ קְצָת עִם עִנְיְנֵי הַמָּמוֹן, וְאָז נוֹכְחוּ לָדַעַת לָמָּה לֹא מָסַר לָהֶם אֶת הַפָּאסְט בְּחַיָּיו. כִּי רַבִּי דָּוִד צְבִי הָיָה לוֹ לְמִי לִמְסֹר אֶת הַפָּאסְט, אֲבָל רַבִּי מִיכְלִי לֹא הָיָה לוֹ לְמִי לְהַשְׁאִיר. רַבִּי מִיכְלִי נִפְטַר בְּגִיל 78 בִּשְׁנַת תרע"ז. רַבִּי דָּוִד צְבִי נִפְטַר בְּגִיל 87 בִּשְׁנַת תרע"ו. לְרַבִּי מִיכְלִי הָיָה בֶּן רַבִּי אַהֲרֹן הוּא הָיָה אָדָם גָּדוֹל (וְהָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְשׁוֹן מֵהַיַּעַר) גַּם רַבִּי מִיכְלִי הָיָה חֲתָנוֹ, וְגַם רַבִּי הֶערְץ סוֹפֵר הָיָה חֲתָנוֹ בְּזִוּוּג שֵׁנִי. (שָׁמַעְתִּי מֵר' לֵוִי יִצְחָק)