שמעתי מר' לוי יצחק כשלמד בין מנחה למעריב בלקוטי מוהר"ן תורה ריט - "בצע אמרתו" וכו'. ספר אז המעשה מהדרשן שבא לעיר טולטשין ונתאכסן שם בבית נגיד אחד שעשה לכבודו סעודה והזמין הרבה מבני העיר לשמע דרשתו כי נשא חן בעיניו, אחרי הדרשה כשהלכו כלם מביתו, ראה והבחין הנגיד שמעל שלחנו נעלם אחד מכלי הכסף החשובים והיקרים (כמדמה שזה היה גביע הכסף), וחשב בדעתו שבודאי בתוך הבאים להדרשה היו שם גם אינשי דלא מעלי ואחד מהם חמד לקחתו, כי חפש בכל הבית ולא מצא.
הדרשן הזה נפרד ממנו ונסע לעיר ברסלב לדרש גם שם, ובינתים נתפרסם הדבר שבא דרשן לעיר, והרבה מאנשי העיר נתאספו לשמע דרשתו, וכשהיה אצל רבנו ז"ל וישב על שלחנו אמר לו רבנו דברי צחות על פסוק הנ"ל "בצע אמרתו", שאומר תורה בשביל בצע וממון. ואז ישב שם אחד מאנשי טולטשין שידע מגנבת כלי הכסף, וכשמעו דברי רבנו ז"ל להדרשן התנוצץ במוחו והבין שמסתמא ידו של הדרשן בלקיחת הכלי, ומיד חזר לטולטשין וספר להנגיד את כל הדברים האלה, ונזדרז הנגיד ונסע לברסלב ועל סמך דברי רבנו ז"ל חפש בכליו של הדרשן ומצא הכלי המבקש, והדרשן הלך משם בבשת פנים, ומאז הפסיק לומר דרשותיו בעירות.