ליד העיר לובלין בארץ פולניה היתה עירה אחת בשם נליינצ'וב, עירה זו התפרסמה בכל גלילות פולניה בשל היותה מקום מרפא והבראה לאנשים חולים שונים עקב מרחצאותיה ומעינותיה החמים שנתברכה בהם. מימי המעינות היו סמיכים כעין רפש וטיט והכילו בקרבם גפרית וחמר מינרלי מיחד אשר בכחם לרפאות מחלות קשות. לעירה זו נהרו מכל קצוי הארץ אלפים ורבבות חולים למטרות רפוי. העירה נמצאה באזור הררי מקפת יערות גדולות דבר שמשך לשם רבים למטרות נפש ומרגוע.
לפני יותר מתשעים שנה נמצאה בנליינצ'וב קהלה יהודית קטנה בת ארבעים משפחות ובתוכם גם בעל הספור הזה שהתפרנס אז ממכירת סחורות שונים וגם משקאות קלים, בין יהודי העירה היה איש אחד ידוע בשם ישראל מאיר, מקור פרנסתו היה מקצוע הפחחות אשר התמחה בה היטב והיה בעל מקצוע מאמן, מלאכתו היתה מרכזת בעקר בעשית גגות מפחונים ותקונם. לרגל עבודתו היה רגיל לעתים תכופות לערך נסיעות לכפרים שבסביבות העירה כדי לתקן גגותיהם הרעועים או להחליפם בחדשים. מקצוע זה הכניס לו רוחים גדולים ופרנס את בני משפחתו בכבוד, ובמובן הגשמי היה נחשב לבעל-בית מכבד כשאר בעלי בתים חשובים.
אך לא כן היה ישראל מאיר זה במצב הרוחני, מצב יהדותו היתה בשפל המדרגה, רוח אמונתו הלכה ונתרופפה אצלו ונשארה על קצה המזלג ומסעותיו התכופות לכפרים הם בעקר היו בעוכריו, כי רב זמנו היה צריך להיות מערב בין הגויים בני הכפרים, ובהיותו תדיר במחצתם למד ממעשיהם המקלקלים והמשחתים, והתרגל לחייהם המגשמים והבהמיים של הגויים הכפריים, וכך התידד עמהם עד כי הרגיל עצמו לבלות אתם יחד באחוה ורעות מבלי משים לב שהוא יהודי, ולאט לאט החל לשכח מקור מחצבתו היהודי, ומדחי אל דחי התחיל להדרדר לעמקי תהום אל עברי פי פחת, עד אשר הוריד את מסוה הבושה מעל פניו והרהיב עז בנפשו לטיל ולשחק עם נכריות רחמנא לצלן, ומובן שבכך נפסקו קשריו לחלוטין עם יהודי העירה.
שמועותיו הרעות של ישראל מאיר הפחח על דבר דרכיו העקלקלות והתנהגותו המבישה הצמיחו כנפים והגיעו לאזניהם של תושבי העירה, וביותר הכו גלים אצל יהודי המקום אשר נדהמו למשמע אזנם ולא יכלו להשלים עם העסק ביש של ישראל מאיר הפחח אשר בתור יהודי מהעירה עשה רשם מזעזע על תושבי העירה והמיט קלון וחרפה על כל הקהלה היהודית, בהכתימו את שמם וגרם להם עגום וצער רב מזה ואף בזיון גדול בעיני התושבים הנכרים אשר בלאו הכי היו ללעג ולקלס בעיניהם, מכל שכן אחרי מקרה מעציב זה שספק חמר בידם במה להתקלס מיהודי העירה, אך מה יכלו קמץ היהודים לעשות עם בר-נש כזה, הרודף אחר בצע תאותיו ומוכן להפקיר נפשו ונשמתו וכבוד אבותיו וכבוד חייו עבור חיי הוללות ותענוגים מדמים, מבלי להתחשב כלל ברגשי אחיו היהודים הנאנחים מרה על כל אשר עולל להם, ודוויי לב ורוויי יגון הכרחו לבלע גלולה מרה זו ולהשאיר בעמק נפשם כאב עצום ועצור על אבדן נשמת יהודי בקרב הגויים, ומעצמת התדהמה והדכאון אשר הכו, לא קמה עוד רוח בהם לאזר עז ואמץ בכדי להשפיע עליו ולהחזירו למוטב, ויען שגם בעיניהם היה נראה כמיאש וככלי לא יצלח מלהשיבו על תקונו ומכונו, לכן השלימו עם המצב הזה.
לישראל מאיר הפחח היה בן בשם לייבל, הבן הזה כמובן היה מאד מזנח בחנוכו, ומכיון שאביו לא השגיח אף על עצמו והמשיך בדרכיו המכערים, ממילא לא שם לבו לדאג למען חנוך והדרכת בנו בדרך הטובה והישרה, ובנסבות כאלו מה יעשה הבן ולא יחטא, ועל כן גם לייבל זה הלך אחרי שרירות לבו ותאות נפשו והחל לרדף אחר חיי הפקר והוללות ומצא מין את מינו להתרועע עם חברים רעים כמותו ריקים ופוחזים מבני העירה ואתם יחד בלה את רב זמנו.
כמובן, שהתנהגותם ומעשיהם היו למורת רוח לכל יהודי העירה, כך חי לייבל בצותא עם חבורה סוררה מימי ילדותו עד שהחל להתבגר ולהגיע כבר לפרק שנותיו שבו היה צריך לחשב על התכלית לבנות בית ולשא אשה ולהקים משפחה בישראל כדרך כל האדם.
והנה, אביו ישראל מאיר הפחח בידעו היטב אמתו של דבר איך הוא מבזה ומאוס בעיני יהודי הקהלה בשל התנהגותו המחפירה וגם ידוע הוא לשמצה בקרב שאר יהודי הסביבה, ידע נאמנה שאין איש מהם חולם להעלות על דעתו איזה מחשבת פגול לבוא אתו במגע, ומה גם להיות מחתן עמו, בעוד שגם בנו ה"תכשיט" בעצמו נתפרסם במעלליו. ומי ירצה למסר בתו בידים כאלו? ובכן, קנן בלבו של ישראל מאיר הפחח דאגה עמקה ורצינית נכח המצב המביש הזה שנוצר סביב גורל עתידו של בנו לייבל באין פניה ימין ושמאל. ונשאר נבוך ונדהם מאד בהוכח לו במו עיניו שכאן הגיע למבוא סתום אשר נצבת לפניו חומת ברזל גבוהה, בעיה רצינית שאין לפתרה על נקלה, וכל ה"עתיד" של בנו מנח על כף המאזנים ותלוי בחוט השערה.
ברם, ישראל מאיר זה עם כל התלבטיותיו המפתלות והמבוכות, לא אבד עדין עשתונותיו ורעיונותיו ולאט לאט התאושש והתעודד והתיר עצמו מכבליו הנפתלים, כי הרגל חייו המפקרים הכשירוהו כבר לכל צעד הגרוע ביותר ולמדוהו היטב מה לעשות בנדון זה, ועד מהרה צצה וצפה כבר על מחשבתו רעיון נועז בל ישער, (אשר רק לאנשים מסוגו של ישראל מאיר שפנו ערף לדת יהדותם אפשר לבצבץ במחם מחשבות מעין אלו) להמצאת פתרון תמידי, בהמרת דת בנו והעברתו לאמונה אחרת, ואת אשר לא הספיק הוא בעצמו להשלים פרק זה במסכת חייו הקלוקלים, חשב להשלימה על ידי בנו במסוה של הצלתו.
ויתכן מאד, ששקל במאזני רעיונותיו גם האפשרות לשוב ולחזר לחיק היהדות, ובכך היה פותר בקלות את כל בעיותיו בדרך הישר והרצוי והנכון, ובלי ספק היה מציל בדרך זו את עצמו ואת בנו ואת כל דורותיו ואף כבוד אבותיו, והכל בדרך של כבוד והגיון אנושי, כיאה ליהודי תועה אשר שם ישראל עליו וה' אלקיו עמו בכל קצות דרכיו, ואין דבר נמנע ממנו להקרא שוב יהודי ככל יתר היהודים.
אולם דמיונו ומעשי תעתועיו הטעו אותו לחשב, כי הדרך חזרה למקור יהדותו אטומה וסגורה לחלוטין בפניו כך שאין עוד תקוה לפניו לשוב לחיק אבותיו, אחר שהזדקן כבר בהרגל מעשיו כל כך עד שאינו רואה אפשרות ודרך להפרד מהם, וכאלו חייו תלויים בהם. (כי כך דרכו של הבעל-דבר להכביד על החוטא ולחסם בפניו דרכי התשובה במכשולים ואבני נגף בכדי ליאשו לגמרי מעשות תשובה). לבעבור זה תקף אותו מין יאוש פנימי אשר דחף אותו על כרחו לדרכי חלקלקות באין מעצור, וכך נוצר במחשבתו הרעיון הנואש הזה כצעד ראשון לפתרון בעית בנו.
ובכן, קרא ישראל מאיר הפחח לבנו לייבל ויאמר לו: "שמע בני היטב לאשר אמר לך. אתה הגעת כבר לגיל אשר בו בחורים כמוך מתחתנים ומקימים בית ומשפחה, אבל הנך יודע שכלם מכירים אותי היטב ויודעים את מעשי ומפרסם אני יותר מדי, לזאת צריך אתה להבין כבר מעצמך כי אין לנו שום מקום ומעמד בין היהודים אשר אנחנו כצנינים בעיניהם, וממילא גם אין לך שום סכויים לקחת מהם אשה ולבנות לך בית בתוכם. ואם כן מה יהיה התכלית ממך הלא תשאר גלמוד וערירי כל ימיך ולא תשאיר זכר אחריך לנצח?" - וכך החל לתאר לפניו את גורל עתידו בתמונות שחרות ועגומות, כדי שישפע מדבריו לקבל עצתו ולהגשים רעיונו, מבלי להשאיר בלב בנו שום מקום לחשש ולהסס על התמורה הנוראה שיחולל צעדו זה בחייו הפרטיים והאישיים, ובדבריו המשכנעים, הכשיר את הקרקע לגביו שיוכל לדבר אתו ברורות ולגלות לו סוד הרעיון הכמוס אתו, ולב בנו בל יתפלץ לשמע אזניו הצעה נוראה כזו מאביו בעצמו.
וכך המשיך ישראל מאיר את דבריו באמרו לבנו: "דע לך בני, כי גורל חייך נתון בידך, אמנם זה תלוי הרבה בעצה אחת שיש לי עבורך, אשר בזה תוכל אתה בעצמך לחרץ גורל החיים בדרכך לעתיד, ובאם תקבלה בחיוב, כאשר מצבך הנוכחי מחיב זאת, אז יוסר מעליך חרפת חייך ותגיע לחיים מאשרים בעשר בשלוה וכבוד, לכן אל תחשב הרבה על הדבר הזה, רק שמע בקולי לאשר איעצך בני.
בין ידידי ומכרי מתושבי הכפרים יש לי ידיד משבע אכר עשיר אחד, ולו בת אחת, שלדעתי היא מתאימה מאד כבת זוג בשבילך, וגם אביה בעצמו ישמח מאד על הצעה זו, ובחפץ לב יתרצה לתת לך את בתו באשר הוא ידידי ומכירי הטוב. ושם לא תדע שום מחסור כי הוא עשיר למדי וביתו מלא מכל טוב ובכך תהנה מחיי עשר, אבל עליך לדעת, שכדי לרכש את בתו ועשרו של האכר, תהא מכרח מקדם להמיר דתך ולהשתמד, ואז הנך מאשר לעולם במחצתו של אותו אכר ורק בדרך זו תוכל לעשות תכלית בחיים, ואל יפלא בעיניך, מה שאני אומר לך זאת וכשלעצמי לא עשיתי כזאת, תדע שגם אני בעצמי הייתי עושה כמוך אולם אני זקנתי כבר, ומבחינת הכדאיות אינו משתלם לי לעשות כדבר הזה, אבל אתה, דרך אחרת אין לך, ומי ידאג בשביל עתידך אם לא אני, על כן בתור אב רחמן הנני מיעץ לך שבל תחשב אחרת, רק עשה כמו שאמרתי".
לייבל זה, בשמעו בחרדה את כל דברי אביו הנאמרים אליו כדבר איש אל בנו הדואג את עתידו הבין מיד הדברים כהויתן, ונתחור לו ברורות לגבי מבוכותיו ובעיותיו העתידים להוות מכשול רציני בדרכו לחייו העצמאיים - ובלי שום הסוס הסיק מסקנתו בהחלטיות לקבל הצעת אביו.
ובהיותו צעיר לימים וחסר הדרכה וחנוך, לא השכיל עדין להבחין מה טמון בחבה של עצת אביו, אשר בהגשימו אותה מכרית הוא את עצמו ונשמתו לצמיתות מעם הנצחי, ובמו ידיו מנתק שלשלת אבותיו של אלפי דורות שמסרו נפשם להמשך דורותיהם עד דורו של משיח, ובכך, הוא עצמו חורץ גורלו לכליון ואבדון עולמי רחמנא לצלן, ומהעדר רגש ההבחנה ל"הפעל יוצא" מצעדו זה, לא שם לבו להתבונן ולהתעמק בטיב הצעת אביו, רק נוצצו והבריקו לנגד עיניו כספו וזהבו ובתו של אותו אכר עשיר אשר הבטיח לו אביו ותאר בפניו החיים המאשרים במחצתם.
וילך הבחור לייבל ויעש כדבר אביו ובצעדים בטוחים התכונן עצמו לקראת פעלת "המרת הדת" אבל בסוד כמוס, ואף לחבריו לא גלה זממו ותכניתו לעתיד, ובהודיעו לכמרים חפצו ורצונו, מיד קבלוהו בזרועות פתוחות והכניסוהו למנזר תחת משמר אשר השגיחו עליו בעין פקוחה לבל יתחרט או ישפיעו עליו מהחוץ, ולייבל זה נשאר שם סגור ומסגר בלי שום קשר עם העולם החיצון.
בין יהודי העירה נלייצ'וב היו גם אנשים הנמנים עם חסידי ברסלב, ביניהם היה חסיד אחד אשר התפרסם אחר כך בשם הרב החסיד רבי יצחק ברייטר מוארשא ה' יקם דמו. (כי עבר לגור במשך הזמן בורשא עיר הבירה של פולניה כאשר יספר לקמן, והוא היה מחשובי חסידי ברסלב אשר הפיץ בכל גלילות פולניה תורת מוהר"ן זצוק"ל ולמד והרביץ ברבים חסידות ברסלב, ועל ידו נתקרבו לדעת רבנו ז"ל מאות אנשים מהם רבנים דינים לומדים מפלגים וכו' וכו', וסתם אנשים פשוטים וסוחרים ובעלי מלאכה אשר שמעו ממנו דברי אלקים חיים ושאבו עדוד וחזוק מלהב דבוריו שיצאו מפיו במתק שפתים, כי היה בעל כשרון נפלא בכליל המעלות ומחונן בפה מפיק מרגליות, ומלבד זאת גם היה ממארי דחשבנא ובעל מעשים לזכות את הרבים בתורה ועבודת השם, והוא בעצמו היה שוקד על התורה ועל העבודה באמונה ובטחון ותמימות ופשיטות וביראת ה' טהורה וכו' ואין כאן המקום להאריך בפרטי מעלותיו ותקפו וגבורתו בעולמם של חסידי ברסלב ומסירות-נפשו עבור עסקי רבנו ז"ל, ועוד חיים אתנו תלמידיו מזקני אנשי-שלומנו לארך ימים ושנים המספרים נפלאות מעשיו).
יום אחד עלה ברעיונותיו של הרב רבי יצחק ברייטער, לחטף שיחה עם ישראל מאיר הפחח, ולנסות הפעם להשיבו מדרכו התועה לדרך אבותיו, כי נכמרו רחמיו מאד על נפש יהודי כמוהו שתעזב את העולם חלילה מתוך חייה "הגויי", לבלי לשוב על עקבות אבותיו ולמות כיהודי כשר כמותם, אך איך יתכן לקבע פגישה עם ברנש הזה המבלה ימיו ולילותיו אצל הנכרים הכפריים ומשתמט עצמו מלהתראות עם אחיו היהודים, על כן הביע משאלתו וחפצו לפני יהודי העירה ובקש מהם שיעמדו לעזרתו לחפש כל מיני עצות ותחבולות ובלבד שיוכל להפגש אתו.
הם, בשמעם את דבריו הביטו עליו בתמהון גדול כאלו עומד לפניהם אחד שהקיץ מתוך חלומו ואינו יודע כלל מה ארע ומה טיבו של ישראל מאיר הפחח, ומתוך רגש של בטול לרעיונו המוזר הזה התחילו לצחק בלעג על חלומותיו ועל דבריו באמרם לו: "רבי יצחק, כלך לך מדרך לא דרך זו, האם יש את נפשך להעשות ללעג ולקלס בפי הבריות ולהיות כמצחק בעיניהם? וכי יש עוד תקוה לבעל העברה הזקן הזה שייטיב מעשיו, אשר אתה חושב עליו להחזירו אל חיק היהדות?! הלא טוב לך לסלק רעיונותיך ומחשבותיך ממנו ולא יהיה לריק עמלך ויגיעך, ובדברים מעין אלו נסו לשכנעו כי יסיח דעתו לגמרי מכל הרעיון הזה.
אמנם הרב רבי יצחק ברייטער, אחרי שקול דעתו הנבונה בחשובים החיוביים והשליליים שבדבר כבר היתה החלטתו נחושה להכנס בעבי הקורה ויהי מה, ובכן לא נתפעל מדבריהם כלל וכלל, והם לא ידעו כי רוח אחרת היתה בו עקב היותו חסיד ברסלב בכל לבו ונפשו, וידע היטב מספרי מוהר"ן ז"ל שאין שום יאוש בעולם כלל, ונשמה יהודית אינה נדחת לגמרי, כי אפלו בשאול תחתיות ומתחתיו רחמנא לצלן גם שם נמצא השם יתברך לכל דורשיו וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, ונקדת האמונה הקדושה המשרשת בלב היהודי אינה נכבית לעולם רק צריכים רוח תורה ויראה כדי לנשב ולנפח גחלת האמונה. וכהנה דברים נפלאים הרבה המובאים בספריו הקדושים של רבנו ז"ל. וגם מבאר בלקוטי מוהר"ן (סימן לג) דברי הירושלמי (תענית פ"א) אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול של רומי וכו', הינו אפלו במקום שהיא מלאה גלולים ועבודה זרה ושם מדור הקלפות, גם שם נמצא אלקותו יתברך ומשם אפשר לדבק את עצמו בו יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה (עין עוד שם בחלק ב' סימן י"ב מה שמפרש בזה). ובכן, בכח חזק אמונתו והרגשתו כי דברים עקרוניים הללו סובבים והולכים גם על אנשים מסוגו של ישראל מאיר הפחח, הצת בקרבו של הרב רבי יצחק ברייטער זיק של תקוה ובטחון כי יצליחהו ה' במעשיו להציל נשמה נדחת ולהשיבה אל אביה שבשמים, רק בדבר אחד התלבט קשות איך יוצר המגע הזה עם הפגישה הגורלית, ועל כן חפש דרכים ואמצעים שונים למען יוכל להגשים מטרה זו.
והנה, באחד הימים אחרי מאמצים מרבים, עלתה סוף כל סוף בידו של הרב יצחק ברייטר להשיג מטרתו הנכספת המיחלת לפגש את ישראל מאיר הפחח, אשר תוך כדי עבודת הפחחות שלו אקלע פעם לבית יהודי לצרך תקון, וכך נתודע לרבי יצחק מקום המצאו ונוצר המגע אתו וחטף שיחה עמו על דא ועל הא בענינים שונים ובזהירות רבה שלא ירגיש כונתו העקרית המסתרת מאחורי דבריו, עד שמענין לענין העביר ברב תבונתו ושקול דעתו גלגול שיחותיו על פסי ענינים רוחניים, ובעקר רכזם על נושא "האמונה והיהדות" ושם התלהב רבי יצחק באש דת האמונה הקדושה ובאוצר המאמרים המלהיבים של חסידות ברסלב, ובכח דבורו והשפעתו גלה לו דברים טמירים ונעלמים החבויים בנפש כל יהודי, וכן מעלת רוממות הנשמה אשר מכסא הכבוד חצבה, והיא עצם חלק אלוקי ממעל אשר נאלצה כביכול מאתו יתברך המאציל כל הברואים, כי חלק ה' עמו, ואין קץ לרב טוב הצפון לנשמות ישראל לעתיד בעולם הבא, להתענג ולחזות בנעם ה' ולהנות מזיו השכינה וכו' וכו'.
ובתוך להט דבריו התחיל להוכיחו במקל נעם איך הרחיק לכת בכסילות שכלו ובעכירת מעשיו, ואיך השליך עצמו מאגרא רמה לבירא עמיקתא והגיע לדיוטא התחתונה עד כדי אבדן חייו וכריתת נפשו מחיים הנצחיים וכן המשיך במתק שפתיו לשכנעו לעזב דרכו הרע והמשחת, וישליך כל חטאיו אחרי גוו לשכח כל העבר, ויפתח פרק חדש בתולדות חייו אשר יש לו עוד לחיות על פני האדמה.
ולאט לאט, התחילו דבריו הנוקבים ויורדים עד התהום לשבר את לב האבן של ישראל מאיר עד שנתרכך לגמרי קשיות ערפו, ואז התחיל להתפכח משכרות חמדת הבלי העולם ונפקחו עיני שכלו להסתכל באמת ובכנות על כל הנעשה אתו, ולאיזה תהום התדרדר בהתנכרו לאחיו היהודים ונתוק נשמתו ממקור החיים והפקרת חייו וכבוד אבותיו עבור בצע תאותיו המדמיות, וכך החל להרגיש מועקת מצפון לבבו ומוסר כליותיו עד שהתפרץ בבכי גדול והזיל דמעות שליש על ימיו ושנותיו שעברו בחשך.
רבי יצחק בראותו שדבריו חדרו לתוך מעמקי לבו של ישראל מאיר, ופעלו פעלתם הרצויה להצית בקרבו הזיק וניצוץ היהודי, ולחולל מהפכה גדולה בנבכי נפשו עד שתקפוהו רגשי חרטה עזים ואמתיים על כל עברו המכער, החל להראות לו פנים מאירות ומסבירות ברוח אבהית ורחומאית, ולדבר על לבו דברי חן ושכל וטוב, דברים המתישבים על הלב בשבעה משיבי טעם, והפיח בו רוח חיים חדשה, ועודדו וחזקו ואמצו לעבר לגמרי על פסים אחרים ולהתחיל לנהל חיים חדשים כאלו היום נולד ואין לו שום קשר כלל עם העבר, ואדרבה אם יזכה לשוב תשובה מאהבה אזי כל חטאיו יתהפכו לזכיות ויתעלה לדרגא גבוהה מאד מאד, כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמד, ובאפן כזה ישיג שלמותו ויקנה עולמו הנצחי.
וכן הצליח רבי יצחק להחזירו למוטב ולהכניסו שוב לחיק היהדות, ונהפך לאיש אחר לגמרי ליהודי כשר להפליא שומר תורה ומדקדק במצות קלות כבחמורות וגדל זקן ופאות ככל אחיו היהודים ונעשה בעל תשובה גמור. וכל העירה התיחסה כלפיו בדרך ארץ ובכנוי של כבוד "רבי ישראל מאיר", ובכל נימי נפשו ולבבו נתקשר לרבי יצחק כאוהב דבק מאח ולא סר מדבריו ימין ושמאל, וכן נתקרב על ידו לחסידות ברסלב ובצמאון רב שתה דבריו הקדושים של מוהר"ן זצוק"ל אשר משם שאב עדוד ונחם ומרגוע לנפשו השוקקה לתקן את העבר ולהתעלות בתשובה שלמה כראוי, וזכה יותר מעשר פעמים לנסע על ראש-השנה לעיר אומן ברוסיה מקום ציונו הקדוש של רבנו ז"ל מברסלב, ולא זו בלבד אלא אף גם זכה וזכה את הרבים בזה שלקח אתו בנסיעתו לאומן עוד חסידים על חשבונו והוצאתו, ושכר למטרה זו קרון מיחד אשר נתפרסם אחר כך בשם "דער ברסלבר וואגען" (הקרון הברסלבאי).
ולא היה קץ לאשרו וגבול לשמחתו על שזכה לשוב למקור מחצבתו ודרכי אבותיו ולחסות בצל כנפי אדמו"ר זצוק"ל ולהנות מאורו הגדול והקדוש, ותמיד היה רגיל לרקד לפזז ולכרכר בכל עז והתלהבות ושמחה עצומה תוך נתינת שבח והודאה לאביו שבשמים ששפר חלקו וגורלו להבדילו מן התועים ולא נתנו להטמע בין העכו"ם והחזירו תחת כנפי השכינה.
אבל לפסגת שמחתו ושיא חדותו הגיע בליל שבת-קדש שאז נחה עליו הרוח והנפש יתרה ונתפרצה השמחה לחוץ בלי מצרים וגבולים, וברב להט שמחתו יצא במחול וברקודו הנלהב אחז באיזה כסא ורקד, כי כל כך אפפה אותו השמחה האצורה בלבו כאש יוקדת עד שלבו נשא את רגליו לרקד ולהביע עז שמחתו בכל צורה ואפן שתהיה אפלו עם כסא. ועבדא זאת נתגלה מסבה זו:
כאמור (בראש הספור) היתה העירה נלנייצ'וב מקום מרפא והבראה, ובין המבקרים היו גם רבנים ואדמורי"ם מפרסמים, וארע שפעם אחת התאכסן אחד האדמורי"ם עם חסידיו בשכנותו של רבי ישראל מאיר, ובהגיע ליל שבת-קדש ערך כמנהגו רקודיו העליזים, וזה הפריע מאד לחסידים בעת עריכת השלחן של רבם, ובכן באו לבקשו שלא יעורר רעש ולא יפריע להם, אולם הוא בשלו, רוקד וצוהל בדבקות רבה ואינו שם לב להם, והם דפקו בחזקה על דלתו וחלונו, והוא אינו שומע כלל רק ממשיך לרקד ביתר התלהבות ובהתפשטות הגשמיות, ואז נתודע ברבים מרקודיו הנלהבים בליל שבת קדש.
ודבר מענין מצין בעל הספור הזה, שהוא בעצמו היה לו בעירה זו חנות גלנטריה ובימי הקיץ הלוהטים מכר גם כן משקאות קרים למבקרי העירה לשם הבראה ונפש, ופעם אחת בא רבי ישראל מאיר וקנה אצלו כוס סודה, וכשגמר לשתות הזמין אצלו כוס שני, אולם לפני שתיתו נשאר עומד שקוע במחשבתו, ושאל אותו בעל החנות: מה קרה לך ומדוע אינך שותה?
ענה ואמר לו רבי ישראל מאיר: אגיד לך סבת הדבר על מה אני מהסס לשתות כוס השני, היות ובברכתי על כוס הראשון לא התכונתי לשתות כוס השני, ובכן הנני מסתפק אם הברכה עולה על כוס זה או לא. ומצין בעל הספור שאז בשמעו הדברים האלה יוצאים מפי רבי ישראל מאיר, עמד נדהם ומשתומם מולו, האם זהו אותו העוכר ישראל מאיר שהיה מפרסם לשמצה בכל הסביבה, ועכשיו עומד לנגדי כיהודי ירא וחרד ושלם עם אלקיו הזהיר ומדקדק בכל סעיף קטן של השלחן ערוך, ועוד מקים מאמר חז"ל "מאן דבעי למהוי חסידא לקים מלי דברכות" (בבא קמא דף ל).
והתפעל מאד מעצם כחה של תשובה שיוכל איש כזה להפך עורו ולהשתנות לטובה מן הקצה אל הקצה ולהתעלות למדרגה נעלה כזו, והוכיח סופו על תחלתו שכל עמלו ויגיעו של רבי יצחק ברייטר (אשר כל העירה לעגה למאמציו) לא היה לריק וכל פעלו ומרצו וכחו שהשקיע באיש הזה הצמיחה כנפים ונשא פרי לשם ולתפארת ונתקדש שם שמים בכל סביבותיו על ידי פעלתו הברוכה, וכידוע מספרים הקדושים שעם נפשות כאלו מתפארת השכינה הקדושה לפני הקדוש ברוך הוא "חזו במה ברא קאתינא לגבך" וכל זה הודות לכחות הנפשיים החזקים של רבי יצחק ברייטר שקבלם מתוך שקידתו על ספרי מוהר"ן מברסלב אשר משם שאב חמר למכביר בעניני אמונה ותשובה ובטחון וכו' וגם שפה ברורה ונעימה ולשון למודים לדבר על לב האנשים תועים וטועים ולהחזירם למוטב ולהשיבם אל אביהם שבשמים.
כעת נחזר להפרשה המבישה של בנו לייבל, כאמור לעיל, החליט לייבל להמיר דתו, ולכן התמסר עצמו לידי הכמרים והכנס תחת שמירה קפדנית למנזר גדול בעירה בומבליץ (וואמוועליץ) הסמוכה לנלנייצ'וב, ושם היה סגור ומסגר אין יוצא ואין בא. חבריו הידועים של לייבל, אף שגם הם בעצמם היו ריקים ופוחזים במעלליהם המשחתים מכל מקום נדהמו מאד למשמע אזנם על מעשה הפזיזות של לייבל בהמרת דתו, ולא יכלו לעכל צעדו השפל והמחפיר הזה אשר הנחית עליהם מהלומה קשה במפתיע, מבלי להתיעץ אתם כלל וכלל ואף לגלות להם שמץ דבר מהו דבר המניעו להמפנה החד הזה שעומד לחולל במסכת חייו, אך מה יכלו לעשות לו אחרי אשר נעלם מאתם בפתאמיות כזו שלא השאיר אחריו עקבות שיוכלו למצאו, עד שנודע להם דבר המצאו במנזר סגור, וממילא קצרה ידם מלהשיגו.
כעבר חצי שנה לערך להיותו במנזר וכבר עבר כל המבחנים ותהליכי השמד, הלך פעם בחברת כמרים לערך קניות בשוק, והנה פגשו אותו חבריו ומיד נגשו אליו מן הצד והוכיחו אותו על פניו וידברו אליו קשות, האם בשביל ללכת אחרי שרירות לבך ולספק תאותך בנשואי נכרית רחמנא לצלן היית צריך להחליף את הכתנת ולהשתמד? מדוע לא ספרת לנו מאשר מתרחש בלבך בנדון זה והיינו באים לעזרך בהתלבטיותיך ובמבוכותיך ומספקים על נקלה תאות לבך ללא צרך באבוד עשתונותיך עד כדי נתוק יהדותך וחברותך אתנו?!
אולם לתמהונם הרב, ענה להם בשלילות, שבשבילם הוא אבוד והוא כבר אחר מעשה ההשתמדות ואי אפשר לו לשוב ולחזר אחורנית, ואין להם מה לדבר אתו יותר בזה, וכך נפרד מהם. חבריו נשארו עומדים נדהמים ונכלמים מלייבל המשמד אשר נוכחו לדעת כי דבריהם נפלו על אזנים אטומות והוא עומד במריו ובקשיות ערפו, ובזדון מעל בחברת ידידיו הטובים ביותר, ופנה להם ערף בצורה מבישה כזאת, אשר גרם להם מפח נפש והכאיב להם מאד, ומזה שכנעו שאין עוד שום פתח תקוה להוציאו משם ושנתק הקשר בינו וביניהם לנצח ויאבד מתוך הקהל.
ברם, אחד שלא אבד אמונתו ותקותו וחפש עצות להפגש עם לייבל המשמד ולהחזירו לחיק המשפחה - היה רבי יצחק ברייטר, אשר מתוך נסיונו העבר אצל אביו רבי ישראל מאיר הבעל תשובה, ראה בעליל שיגיעו ועמלו בו לא היה לריק כלל וכלל, ופעלתו הניבה פרות כמספר לעיל, ובכן הצלחה רבה זו הפיחה בקרבו זיק של תקוה שגם אצל בנו המשמד יוכל לחולל נפלאות בכח אמונתו ובטחונו בו יתברך הצופה לרשע וחפץ בהצדקו ורוצה בתשובת רשעים וכו' ובחשבו על הצלתו של לייבל הבין שרק חבריו לשעבר יכולים לשמש לו חוט המקשר היחידי לפגישתו עמו.
ואמנם, באחד הימים נתראה רבי יצחק עם חבריו, והביא בפניהם משאלתו ושאיפתו לבוא במגע אתו. בקשה מוזרה זו עוררה תמהון רב בפני החברים והקשה ליהודי מסוגו של רבי יצחק עם משמד כזה אשר נתק עצמו לגמרי מחיק יהדותו, אולם בהמשך שיחתו עמו נתרשמו ממנו בהכרתם בו כאיש חשוב פקח ומשכיל ובעל השפעה ושכנוע, ולכן מתוך הערכה והערצה לאישיותו נעתרו לבקשתו בהבטחתם למסר לו מדי פעם אינפורמציה בנוגע לתנועותיו של לייבל, ומהם נודע לו שהוא עזב כבר את המנזר והוא מתהלך כבר באפן חפשי ברחובות העיר.
ויהי היום, וחבריו הודיעו לרבי יצחק שלייבל מבקר כמעט בכל יום בגן העיר הגדול אשר בנלנייצ'וב ומבלה שם כמה שעות, מובן שלא היה קץ לשמחתו של רבי יצחק בבשורה מיחלת זו, ואף שלא ידע מראש כמה יצליח בפגישתו ואיך יפל דבר, מכל מקום נדלק בקרבו זיק של תקוה שאכן יתגשם מטרתו ותשוקתו הנכספת זמן כה רב, ומבלי לחשב הרבה הלך בצעדים בטוחים לכוון גן העיר ולאשרו מצא שם את לייבל יושב על אחד הספסלים, ובלי הסוסים נגש אליו ושאל בשלומו בסבר פנים יפות ובידידות רבה כאלו לא קרה אתו שום דבר.
לייבל זה הכה בתדהמה גדולה למראה עיניו שיהודי חרדי עם זקן ופאות כרבי יצחק מדבר אליו בנעימות וידידות כזו, ועוד יותר נשתומם מרבי יצחק אשר בתור תושב נלנייצ'וב שיהודיה הם מתי מספר - לא ידע כלל שהוא לייבל כבר המיר דתו ונתק כל קשר עם היהודים? ובכל ההופעה והשאילת שלום הפתאמית והידידותית של רבי יצחק שלא התכונן להם כלל לייבל המשמד, עשתה עליו רשם כביר וחוללה בקרבו מהפכה זעירה והחליט גם הוא להשיב שלום לרבי יצחק ולהתנהג אתו כאלו לא קרה דבר, וככה נכנסו שניהם בשיחה ממשכת בנושאים וענינים שונים שיש בהם שפה משתפת, בגמר השיחה הזמין אותו רבי יצחק להפגש שנית למחרת באותו המקום, ולייבל זה מתוך סקרנות מאפקת מה רוצה ממנו בשיחותיו השונות נעתר להזמנתו למרות אי נעימותו והרגשתו המוזרה מהמצאו במחצתו של יהודי.
למחרת, נפגשו שוב וגם הפעם נסבה שיחתו הזהירה של רבי יצחק על ענינים שונים וספורים מענינים, בסוף שיחתם העלה שוב רבי יצחק משאלתו על פגישה נוספת, וככה נפגשו כמה פעמים ושוחחו כבר ביתר ידידות והתענינות, ולאט לאט בנעם הליכותיו אתו התחיל רבי יצחק לרכש את לבו, וכך נוצר ביניהם מין קשר פנימי הדוק, עד שלייבל החל לראות בו איש אמונים חכם ופקח ועשיר בחכמת חיים וכדאי להתידד אתו כדי ללמד ממנו הרבה חכמה ותבונה בתהלוכות החיים, ובסבובים כאלו הצליח רבי יצחק לחדר לתוך מפתחי לבו ולפרט על נימי נפשו עד שנגע בנקדה העדינה של עזיבתו מקור מוצאו ואמונת אבותיו, ואז העלה והעביר על פניו תמונה שחרה וקודרת מהשאול תחתית שהוא מצוי בה כעת, באשר הלך לחצב בורות נשברים ולהכרית עצמו ממקור החיים הנצחיים, ומה גדול פשעו וחטאתו במרדו ומעלו באלהים חיים, והעול העצום שבצע נגד אבותיו ועם ישראל אשר חרץ וגזר כליון ואבדון על כל דורותיו, ומה בצע כי החליף דתו ומכר נפשו ונשמתו להשטן בעד נזיד עדשים למען תענוגי בשר מדמיים הבלי עולם הזה תמורת הענג הנפלא שבעולם הגמול והכלו טוב אשר אין קץ לאשר המקוה בעתיד להנות מזיו השכינה לעולמי עד וכו'.
ובטוב טעם ודעת החל להסביר לו רבי יצחק מעין אותם הדברים הטובים ששוחח עם אביו בעת פגשו אותו לראשונה לפני שובו ליהדותו, אלא הפעם אצל בנו לייבל הדגיש בפניו עוד יותר באריכות ההבדל העמק בין קדשת ישראל לעמים במהות ואיכות, ועבדא קימת זו כי נכרי המתגיר הופך ליהודי לכל דבר, אבל יהודי המשתמד חס ושלום יהיה מי שיהיה אם הוא רק נולד יהודי כבר אינו יכול לההפך לנכרי ולהחליף נשמתו היהודית בשום אפן שבעולם ולא יעזר לו שום פעלה להסיר יהדותו ממנו, וכל חקי התורה והמצות שקבלו ישראל מפי הגבורה חלים עליו כל ימי חייו בין לשכר בין לענש, "כי קודשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד הוא". ואין השם יתברך רוצה בנתוק הקשר של החוט המשלש הזה, ועל כן ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, ודרכי התשובה פתוחים לפניו תמיד, והוא ברחמיו יתברך פותח יד בתשובה לקבל פושעים וחטאים, ומתשובת הרשעים להנדחים האלה נתגדל ונתקדש שמו הגדול יתברך יותר ויותר, וכמובא בלקוטי מוהר"ן בשם הזהר הקדוש על יתרו, בשעה שאמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים". (אחרי שעבר כל מיני עבודה זרה שבעולם) אז נתעלה ונתיקר שמו של הקדוש ברוך הוא, וכל זה היה מגדל רחמנותו וחנינותו יתברך על עם סגלתו עם הנבחר מכל העמים כי יעקב בחר לו יה, ועל הזכיה הגדולה הזאת שנפל בחלק ה' עמו קבעו חכמינו ז"ל לברך בכל יום ברכת הודאה מיחדת "שלא עשני גוי", וכן ברכת "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".
וכן הראה לו רבי יצחק נוכחות שכל צעדו היה רק מחמת היאוש של אביו ושלו הנובע מחסר הידיעה וההכרה בכל הדברים הנ"ל ולכן אפס תקותם שכבר אין לו דרך חזרה לשוב לאמונת אבותיו ולבנות בית בישראל, אבל כעת ששמע כבר הפרק חשוב באמונת ישראל וכחה של תשובה, אם כן כל מעשה השתמדותו בטל ומבטל כחרס הנשבר והנהו יהודי כמקדם לכל דבר, ובתשובה גמורה וחרטה על כל מעשיו יתעלה למדרגה גבוהה מאד במקום שבעלי תשובה עומדים, ואז מתחיל בחיים חדשים ואין דבר חוצץ ומעכב בידו להקים בית ומשפחה בישראל ולהמשיך שרשרת הזהב עד סוף כל הדורות.
אחרי האמת והדברים האלה שיצאו מלבו הדואג והכואב של רבי יצחק, התחיל לייבל לפקח עינים ולראות בעליל הטעות המרה והמשגה החמור שעשה בחייו, ושבאמת צדק מאד רבי יצחק בכל דבריו ורק היאוש ואבדון התקוה גרם לו לכל זה, ובאותה שעה גמלה ההחלטה בלבו שלא ישוב עוד לכסלה ויחזר כבר לאמונת אבותיו, וראשית צעדו יחדל מבקוריו במנזר ויפסיק המגע עם הכמרים ששהה עד כה במחצתם. והביע זאת בפני רבי יצחק, אמנם הוא מתלבט קשות איך יוכל לצאת ולהנצל מצפרניהם של הכמרים אחרי שהוא קשור בהם בכל תהליכי חייו, והם בודאי לא יותרו עליו ולא יעזבוהו על נקלה.
ובעיה קשה זאת נהיתה בעיני רבי יצחק מכשול רציני בדרכו חזרה של לייבל, ונפל בדעתו לגולל הפרשה הזאת לפני אנשי הקהלה אולי יעמדו הם בעזרתו להצלת נפשו של לייבל, ובשמחה רבה ספר להם כל המארע עם לייבל, ואיך הצליח ה' בידו לפגשו ולשכנעו שישוב לחיק היהדות ושימנע עצמו ככל האפשר לבוא במגע עם הכמרים, ועתה זקוקים לטכס עצה איך להוציאו לגמרי מידי הכמרים.
הם, בשמעם זאת מפי רבי יצחק הכו בתמהון גדול ויפג לבם להאמין זאת שלייבל המשמד רוצה שוב להתיהד, אמנם ידעו ברבי יצחק שאינו מכזב ולכן טפחו לו על שכמו כגבור ומנצח בפעלו הנשגב של הצלת נפש ישראל משמד, וכמו אצל אביו רבי ישראל מאיר כן הכירו וראו גם עכשיו ברבי יצחק איש חסיד ובעל נפש אשר אמונתו ובטחונו ומסירותו לכל דבר שבקדשה שואב ממקור נאמן ספרי מוהר"ן ז"ל מברסלב. אחרי הבשורה המשמחת תלוי ועומד בפניהם השאלה מה יש לעשות בנדון הצלת לייבל.
כשהגיעו ימי הקיץ והעירה נלנייצ'וב נתמלאה נופשים ומבריאים, הקרה ה' שהגיע גם לנלנצ'וב איש עשיר נכבד יהודי בנקאי מעיר פלונסק הרחוקה אשר נמצאת בקצה השני של פולניה, הוא בא בפקדת רופא להתרפא שם וצוה עליו להאריך את טפולו הרפואי עד אחרי חג הסכות עקב מחלתו הממשכת, ונזדמן שבימי חג הסכות כאשר ישב הגביר הנ"ל בסכתו של אחד מנכבדי העירה עם עוד אנשי העירה, נתגלגלה שיחתם מענינו של לייבל, הם ספרו לו מה שהתרחש עמו ואיך הצליחו להניעו מחיי השמד ולהשפיע עליו שיוקיר רגליו מבית הכמרים, אבל עקר דאגתם כעת הוא איך להרחיקו לגמרי מהמקום הזה אשר הוא עלול עוד חלילה לפל שוב בידם, בגלל קרבתו אליהם, הגביר הנ"ל בשמעו כל זאת אמר להם שהוא מענין מאד לראות את לייבל, ובכן הזמינו אותו לסכה, כשראה אותו הגביר מצא חן בעיניו כי הוא היה יפה תאר וגם פקח, ומיד הציע לו לנסע אתו לעיר פלונסק, ומבלי להסס בדבר הסכים לייבל להצעתו, ויסעו שניהם לפלונסק אחרי חג הסכות, ומני אז נשמו לרוחה יהודי נלנצ'וב מהפרשה הסוערת של לייבל.
ברבות הימים עזב גם רבי יצחק ברייטר את נלנייצ'וב ועבר לגור בעיר הבירה ורשא, ונסע אתו יחד גם רבי ישראל מאיר הבעל תשובה עם משפחתו, כי נפשו נקשרה כל כך בנפש רבי יצחק עד שלא היה יכול להפרד ממנו ולהיות בלעדו.
שם בורשא, נהפך עליו הגלגל. כי בעיר גדולה כזו השתנו התנאים לגמרי וממקצועו כפחח לא התפרנס בנקל כי לא היה ידוע כבעל מקצוע מעלה, ולכן סבל הרבה עניות ודחקות אולם קבל היסורים באהבה בידעו שלפי העבר שלו עדין מתנהג עמו הקדוש ברוך הוא בחסד גדול (ועין בלקוטי מוהר"ן סימן קסה שמפרש שם הפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה' ואהבת לרעך, שתאהב ותקבל הרע והיסורים הבאים עליך חס-ושלום. כי כמוך, כמו שאתה הינו לפי מעשיך, אני ה', בעל הרחמים עדין מתנהג עמך ברחמים.) ועל כן הכרח רבי ישראל מאיר לצרך פרנסתו להסתובב בחצרות ובבתים ולבקש שיתנו לו כלים לתקן.
אחרי שנים רבות הצרך בעל הספור הזה (שהיה מתושבי נלנייצ'וב) לנסע לעיר ורשא, ונזדמן לו שם לפגש את אחותו של לייבל, וכמובן שאל אותה לשלומו של לייבל הגר בפלונסק ומה עלה שם בגורלו, ענתה ואמרה לו: לייבל? הוא היום מחשובי קהלת פלונסק, והיא ספרה לו שלייבל השתנה לגמרי, ומזלו האיר לו פנים ויהי שם איש מצליח ועושה חיל, והוא כעת אחד מחשובי העיר וגם איש אמיד ועשיר גדול, ואי אפשר כיום לבוא אל לייבל ולדבר אתו בלי הזמנה של כמה ימים מראש, ואין לך מוסד יהודי בפלונסק שלייבל אינו מיצג שם, בקצור לייבל הוא יהודי חשוב בין חשובי העיר ומערב ומערה בכל עניני הקהלה, סוף דבר העביר לייבל גם את אביו ומשפחתו מורשא לעירו פלונסק, ודאג לכל צרכיהם, ויכלכל לייבל את אביו ומשפחתו בכבוד גדול.
עוד ישנם אתנו כמה זקנים מחסידי ברסלב (ומהם גם בעל הספור) אשר הכירו היטב וזוכרים את ישראל מאיר הפחח בפחזותו ובקלקולו ואחר כך את רבי ישראל מאיר הבעל תשובה בצדקתו וחסידותו, ויודעים לספר עליו נפלאות מעבודת הקדש שלו התמימה והפשוטה, שהיה בעל בכי גדול בעת תפלתו שהתפלל בחמימות הלב, תמיד היה מבקש מהשם יתברך שיחזירהו בתשובה שלמה, ויזכה לתקן בחייו את כל העבר שלו, ובעת הסתובבו בחצרות בעיר ורשא לבקש כלים לתקון היה נוהג לצעק בקול: "רבונו של עולם, וויא בין איך זוכה זיך צי פארעכטין אין צי פערלייטין" (בלשון הקדש: רבונו של עולם, איך אני זוכה לתקן ולהשלים את עצמי) והאנשים חשבו לתמם שהוא צועק שיתנו לו כלים לתקון ולבון. והודות לגבור ספורנו רבי יצחק ברייטר, זכה לאחרית טוב ולנחת יהודי.
בקשר לחזק אמונתו ובטחונו וכח עקשנותו וסבלנותו של רבי יצחק כלפי קרובם של רבי ישראל מאיר ובנו לייבל, כדאי לצין כאן מה שאמרו השלשה נכרים אחרי שנתגירו (שבת לא): "קפדנותו של שמאי בקשה לטרדנו מן העולם, ענותנותו של הלל קרבנו תחת השכינה".
(את כל הספור הנ"ל שמעתי מהחסיד רבי יחיאל גרינולד ז"ל מלבלין, וגם מהרב רבי אלחנן ספקטור ז"ל, אשר הכירו את רבי ישראל מאיר, ונדפס על ידי בקבץ 'אולפן חד"ת' שיצא לאור בשנת תשכ"ז)